כותרות TheMarker >
    ';

    דברים שרציתי לאמר לָך

    על מה שקורה מסביב

    0

    על עפיפונים, דמעות וסוף טוב

    2 תגובות   יום ראשון, 24/10/10, 15:31

    וגם על אנשים טובים באמצע הדרך

     

    ''

    ביום שישי נסענו היישר מביה"ס בהוד השרון, לסבא וסבתא.

    העמסנו בגדים וילקוטים ו"תיק ספר" ועצרנו בחוף "דדו דרום", בחיפה  - למי שלא מכיר החוף הכי יפה בחיפה (ובעיני הלא אובייקטיביות, הכי יפה בעולם).

     

    חנינו במגרש חניה העמוס תמיד, ושלפנו את העפיפונים. בת החמש שלי התעקשה לשאת את העפיפון הגדול בשתי ידיים גאות, וחזרה על המנטרה – אני, אני, אני... 

    הייתה רוח חזקה, שבגללה אמר הקרין בחדשות "כי הים מסוכן לרחצה" אבל העפיפונים שלנו המריאו מיד, כמעט ללא צורך בריצה של האוחזים בהם – רני ואני.

     

    הרוח החזקה הטיחה את העפיפון שלי על דקל כפות גבוה, והוא צנח מייד. נעמי וסיון סייעו לי להרכיב אותו בחזרה, תוך שניות הוא המריא חזרה הרחק מעל לצמרת הדקל בה נתקלנו קודם.

     

    החוף המה אנשים – צעירים ומבוגרים, ספורטאים חובבים והורים עם פעוטות ועגלות וכולם עצרו והתבוננו בנו, אשה מבוגרת שהרוח הביאה את החוט השקוף של העפיפון עד אליה, הביטה בנו בחיבה, ולא נזפה בנו על חוסר הזהירות (סליחה !).

     

    אחרי זמן מה, התפרק העפיפון הקטן יותר ורני נשא את עיניו אלי – "אפשר?"

    ויתרתי, ותוך זמן קצר נסק העפיפון לגבהים חדשים, כשרני שובר עוד עוד שיאים וכמו בקלישאה – רק השמיים הם הגבול.

     

    היה כיף, הילדים התרוצצו בשמחה, בשלב מסויים התחלנו לתרגל התעמלות אמנותית על הדשא – (כן יש דשא בחוף הים בחיפה ! ), וכל האושר הזה לא הכין אותנו לעוגמת הנפש שציפתה לנו בחניה. גוועים ברעב, מיהרנו אל המכוניות ונסענו לסבא וסבתא, ושם כשביקשנו להחליף בגדים ולהשאיר את החול והמלח בחוץ, התברר לנו כי מישהו רוקן את תא המטען של המכונית שלי.

    נעלמו הבגדים, נעלמו שקיות חפצים ונעלם תיק בית הספר של נעמי, הוא לא ויתר גם על ערכת האביזרים של שיעורי ההנדסה, רק באותו בוקר המורה מיכל שיבחה את נעמי על גופי ההנדסה שבנינו ביחד.

     

    את הדמעות שנעמי שפכה על האובדן קשה לתאר, אמא שלי, אמרה לה אני אקנה לך חדש, אני הבטחתי לה שמיכל המורה לא תכעס, להיפך היא תצחק, "תצחק?" נשאה אלי נעמי פנים שטופות דמעות, כן אמרתי בביטחון, הגנב חיפש אוצרות ובמקום זה קיבל את השיעורים שלך... אבל נעמי לא התנחמה. סיון בת החמש תרמה לה את הקלמר שלה ו"בירכה" את הגנב, "הלוואי שיהיו לו הרבה עקיצות של דבורה", ואני יצאתי לסיבוב פחי אשפה בקרבת החוף, שכן היה לי ברור שספרי הלימוד והמחברות ימצאו את דרכם לפח הקרוב.

     

    באותו ערב היינו עצובים מאוד, התמונות של העפיפונים בשמיים לא השכיחו מנעמי וסיוון כי מישהו חמד את חפציהן, והן חזרו וביקשו כי אפנה למשטרה, ניסיתי, אבל לא היה כל מענה, לא ביום שישי ולא היום בבוקר למרות שניסיתי כמה אופציות במענה הקולי הממוחשב של השרות לאזרח של מרחב חיפה וחוף (לפחות השם, מרשים...)   

     

    אז איך בכל זאת הסוף טוב? נעמי התקשרה אלי היום בצהריים ואמרה בהתרגשות, רוכב אופניים מהגליל (?!) צלצל לבית הספר והודיע שהספרים והמחברות אצלו. אני עדיין לא יודעת איך ומה, אבל מישהו טרח ובירר את מספר הטלפון של בית הספר בו לומדת נעמי וביקש שיודיעו לה כי חפציה נמצאו.

    נמצא אחד מל"ו צדיקים, אלה שבזכותם העולם קיים. ואם הוא יסכים אכתוב עליו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/12/10 18:29:
      בסוף הוא לא התקשר.
      נעמי עדיין שואלת אותי למה הוא לא התקשר.
      חבל, כל כך רציתי שתהיה לה גם דוגמא מאנשים טובים.
      (לפחות אחד? )
        25/10/10 22:54:
      עפיפונים זה כיף אמיתי
      חוץ מזה בכל חניה לקחת את אפשרות הפריצה ולא להשאיר להם שום דבר שיחסר לך . צריך לשים לב שהגנבים מתצפתים על מגרשי החניה ומזהים אם מחביאים משהו בבגאז' !!!