הסכיתו ושימעו, הפנימו והטמיעו - 2012, הנה אנחנו באים:))

 

 

צטט: קרוב לטבע 2010-10-24 17:48:13

סקס בעידון החדש

אז קודם כל, המנה העיקרית, חמה מהתנור:

 

העידן החדש הינו נוטף סקס. סקס מטפטף, סקס עסיסי. סקס בכל מקום, בכל תנוחה, בכל מצב. סקס אלוהי, סקס מעדן, סקס מעודן. אבל כדי לחוות את המעדן המעודן הזה, צריך לשלם. במשהו שלא נגדיר אותו כרגע.

 

אומרים, פורנוגרפיה היא ענין של גאוגרפיה, אבל היא גם ענין של מדרגה. במדרגה הבאה, הכל יראה אחרת, ובמיוחד כל נושאי החברות, הנישואים, האינטימיות הרגש והסקס.

 

הדיון הסקסי הזה, הוא תאורטי בחלקו, כי הוא מנסה להעביר במילים מצב תודעה אחר, שמאפשר סקס אחר, ומילים הן מוגבלות, כידוע.

 

הענין הוא שהכל משתדרג, עולה מדרגה. כולל נושא היחסים האנושיים. והענין הוא, שאי אפשר ממש להבין את המדרגה הבאה ואת חווית החיים בה, מבלי באמת לחוות אותה. להיות שם, כשזה קורה. וזה קורה כבר עכשיו, אצל מי שמוכן.

 

על זה נאמר, "הלוחם מחכה, ויודע למה הוא מחכה", כי יש למה לחכות ולצפות, - אבל למה לחכות אם אפשר כבר לחוות. או אפשר גם לומר, "הלוחם מגורה, ויודע למה הוא מגורה", וזה קורה עכשיו. תשוקה חיה. איזה כיף.

 

התוצאה המתבקשת, מהפער במצבי התודעה במדרגות השונות, הוא השיפוט. כי המודלים החדשים, אצל אנשים משודרגים, במדרגות חדשות, יאפשרו סקס חוויתי חופשי הרבה יותר, מה שיעורר אצל המדרגות הישנות, מדרך הטבע, שפיטה, קנאה, ואולי, כמיהה.

 

אז זהו, אנחנו, חבורה נאה של מבקשי חופש, עוזבים את העולם הישן, - הוא כבר לא מעניין, הוא כבד, פטתי, פתטי, פתי, מכביד, מכאיב, - ויוצרים לעצמנו אי של חוויה חדשה וחוקים חדשים, שנובעים מהאלוהי שבפנים.

 

באי הזה, השלום, השלם, החופש, הגרוי, התשוקה, ההנאה, מתחילים מבפנים, קודם כל. ומי שבא - ברוך הבא, ממלא אי אפשר להכנס לכאן אם אין לך את זה. לכן, - אין באי הזה שומרים ומאבטחים, בכניסה, והסוטים, הידענים והלא מפותחים, נשארים במקומם, בתדר שלהם.

 

כל זה נכתב ונרטב עכשיו, אני מרגיש וחווה את כל זה, ומתחשק לי עכשיו להשפריץ את זה מילולית החוצה, ומי שלא רוצה להרטב שילך לו בין הטיפות, והרי זה אפשרי, כי אנו חיים בעולם מקודש של בחירה חופשית.

 

הרבה, הרבה, המון, צריך למות בנפש, בתודעה, עם הרבה חמלה, לאט, לאט, להתרכך, להפתח, להתיבש ולנשור, אמונות, תפיסות עולם, חיבורים, קשרים, אזורי נוחות, פצעים רגשיים, חלומות ישנים, זכרונות עתיקים. וזו דרך שצריך לעבור אתה ברגלים, בבטן, לא בראש, בדרך הארוכה והקצרה. אם אין מבוכה אין עבודה. זה המטבע שצריך לשלם בו בשביל הסקס החדש, המטריף, הנשמתי, החופשי, המעודן.

 

לפחות, אפשר להגיד, זה הופך את מה שעתיד לבוא, מאד בקרוב, למי שמוכן, מאד מענין... וסקסי.

 

והמתאבנים:

 

יהיה וקיים חופש גדול ואישור פנימי להרגיש, לחוות, להתנסות, את כל גווני וצבעי הקשת הסקסואלית. כי זה ממש לא טבעי לנפש הנשמתית להיות נעול על בן זוג אחד חמישים שישים שנה, לשים עליו חגורת צניעות מפלדת אל חלד, ולזרוק את המפתח לים.

 

די, הרומנטיות המתקתקה והמתגוננת הזו כבר מגעילה, זה מסוגל להביא סרטן, מגרנות, דכאון, זה לא עובד, חוץ מאלו שמצאו את תאום נשמתם וטוב להם בזה לכל החיים, אבל אלו הם רק 10 אחוז מהאוכלוסייה, וגם זה לא בהכרח המודל המעניין ביותר של ההתנסות האנושית.

 

בדרך כלל לא זה עובד לאורך זמן. תהנה שלוש, חמש, עשר שנים, ותמשיך לסקס המעניין והמרגש הבא. מונוגמיה היא מעולה ומרגשת, אבל רק שהיא חיה ונושמת, וששני בני הזוג מתפתחים, כל אחד לחוד, - וביחד.

 

ומה, - כיוון שתפיסה הזו לוקחת לנו את הבטחון הטוטאלי הרומנטי הנכסף, בבן הזוג האידאלי לכל החיים, "להזדקן איתו", - היא בעצם דורשת מאיתנו להיות שלמים בתוך עצמנו, בוטחים במיליון אחוז בדרכנו, ובלתי תלויים בקיומו של בן זוג כזה או אחר. ובשביל זה, צריך לשלם, ולקנות, בנדיבות, וללמוד מחדש, והרבה.

 

החברה הבורגנית והדתות למיניהן עושות טוב את מה שהן יודעות לעשות טוב, וזה לנעול את הנפש בכלוב הפחדים מהחופש האמיתי, כשהן מנפנפות בדגל המשכנע, של איזון נפשי פסיכולוגיסטי דמיוני, ובדגל של דברי אלוהים חיים.

 

ואלוהים? אתמול יהוה בכבודו, לחש לי, רק לי באוזן, שהוא בעצם יושב בצד ומגחך, מול כל הצדקנים הללו, כי במגרש המשחקים הקוסמי הזה שהוא יצר, הוא נותן לכל אחד לדבר בשמו כרצונו.

 

והפתי, - הוא לחש לי, - זה שעדיין מפחד להיות מי שהוא באמת, וחושש לחשוב לבד, - זה שמדקלם כל כך יפה מספרים מקודשים עתיקים - שיאמין למה שמוכר ונגיש לו מהבית, במה שנוח לו להאמין.

 

העידן הישן, אמר ג'א, הגיע אל קיצו, ברוך השם.

 

והמנה האחרונה, שהיא למעשה הסיבה לסעודה:

 

כל הדיון הסקסי מתחיל ומתמקד בעצם לא בזיון עצמו, אלא בחוויית התשוקה. התשוקה לחיים, לראשוניות, לדעת את עצמי במובן הגבוה, העמוק, העשיר, הכריזמטי והמענג ביותר. המסע הזה אל עצמי, לא מסתיים באיזו הארה, בנירוונה, זה מסע אין סופי עם מיליארדי פוטנציאלים אפשריים.

 

כמובן שאחת מגולות הכותרת של המסע הזה זה זיון חופשי, חסר שליטה, חייתי, יצרי, תשוקתי, מעולה, מרטיט, נוגע, מחייה, אורגזמי, מחדש מצברים, שמסוגל להוציא אותך מהכלא של עצמך, עם בן אדם מיוחד, או עם יותר מאחד. אבל זה לא מתחיל משם.

 

ולא, זה בכלל לא סקס מזדמן, עם כל אחד, זה משהו שרק הנשמה הפנימית החופשית נותנת לו אישור, ושמה לו את הגבולות המיוחדים לה, משהו שהוא עמוק, שיש לו מוזיקה, צבע וכמיה מיוחדים.

 

זו התשוקה לדעת, כמו שאדם ידע את חווה אישתו. זה זיון עם החיים עצמם, להיות חרמן על עצמי ועל החיים שלי, עם כל מה שקורה, עם כל מפגש, עם נמלה, תאונת דרכים, פריצת דיסק, שמלת מיני, סרט טוב. לכן אנו אומרים כאן, שבעידן החדש, - בעידון החדש של מי שאני, - הכל נוטף סקס.

 

הכל נוטף כאן סקס? כן, כי אנחנו חיים במימד חומרי מאד יחודי ומיוחד, לא מלאכי שמימי. ובמימד הזה הסקס הוא הדרך הישירה ביותר לחוות את אלוהים, את האלוהי שבפנים. לדבר איתו, אחד על אחד. למה? כי הסקס, הגרוי המיני התשוקתי הגבוה, הוא הדרך הישירה, הנגישה והמהירה, לשחרר שליטה, לצאת מהראש אל הלא נודע, לקצוות, שם אלוהים נמצא.

 

ואו-טו-טו, האלוהי הזה יהיה הרבה יותר נגיש מאי פעם, לכולם, והתקשורת איתו תהיה דרך חווית הסקס. המלאכים, - כך הם בעצמם ספרו לי, - מקנאים בנו על האפשרות הסקסית הזו, והם עומדים בתור להגיע לכאן, כשהתדרים יתעלו קצת יותר. חלקם כבר הגיעו, כילדי אינדיגו, המפותחים הרבה יותר מכל מה שהיה עד עתה.

 

אז למה הדת עשתה את החופש המיני כל כך מסוכן וגובל בטמא... כי אז, לפני אלפי שנים, אף אחד לא האמין שאדם באמת יכול להיות באמת עם מצפן ומצפון פנימי אלוהי, והיה פחד אלוהים מהמלכודת החומרית, היצרית. למרות שכל המורים האמיתיים, עיין ערך ישוע, ניסו להגיד, בדרכם, שזה כן אפשרי... אבל אף אחד, כמעט, לא שמע.

 

אז אם אני סקסי לעצמי, חופשי עם מי שאני באמת, בלי קשר להתאמה למודלים אופנתיים, אני מרשה לעצמי לחוות את זה במגוון גוונים, תנוחות ווריאציות. כשאני מחובר לעצמי, האמיתי, אני יודע ולומד להקשיב, להיות מדויק, להתאפק שצריך, לשדרג את התפיסות והאמונות הישנות, ולזרום כשיש אישור פנימי.

 

וזה, זה חופשי. לא דמיינת את זה, אחותי, זה באמת חופשי.

 

רק נשאר לנו יותר ויותר ללמוד לחיות את זה, לחוות את זה, ובפשטות, להקרין את זה.

 

עכשיו מספיק עם הדיבורים והמילים, שיהיה בתאבון

 

בופה חופשי, מלח ופלפל בפינה