מדוע נפרדו דרכינו?

תראו חברים, אני אולי נאיבית מעט, אך מאמינה שכמו שאנו שומרים על מקום עבודתנו ועושים הכל, אבל הכל ומחדשים, מייעלים, משתדלים שהכל יהיה מעולה ומושלם בכדי שלא נאבד את מקור הכנסתנו, כך אנו צריכים לעבוד על המערכת האישית והזוגית שלנו. זוגיות כנראה היא עבודה - עבודה קשה, אך חשובה.

מילים כדורבנות!! 

לטעמי,(ויפה כתבת) נישואין הם גם קצת כמו הגרלה בלוטו. קונים כרטיס. יש סיכוי להצלחה אבל אין מושג..

בגיל צעיר אנחנו בוחרים בן\בת זוג נכון לגיל ולמצב בו אנו נמצאים. אבל, מי אמר שנהיה אותם אנשים עשר שנים אחרי? מי מכין אותנו לסוג ההורים שנהיה, ליכולת ההתמודדות עם ילדים...

בקיצור, הימור.

אבל, יש כאלה שזוכים ואז, זה בכל הקופה.

בוקר טוב,

תודה רבה לכל המגיבים. הרבה זמן לא הייתי באתר והגבתי. היתה לי שנה של סערות מכל התחומים, טובים ופחות טובים. אני מקווה שכעת אני בתחילתה של תקופה חדשה ופחות מסעירה ואתפנה לכתוב.

כיום אני בזוגיות נפלאה, עם בחור מקסים מקסים מקסים שאני מאחלת לכל בחורה מתוק כמוהו.

אמשיך לכתוב, זה חסר לי.

המשך יום נפלא

היי סימה

עברה כבר כמעט שנה (11 חודש בדיוק) מאז הפוסט הזה היושב על המדוכה בסוגיית הגירושים, והעובדה שלא כתבת מאז פוסט חדש מדברת בעד עצמה...בסקירה תכליתית של שאר הפוסטים שלך שנחמד לעבור עליהם, מסתבר שכמעט כולם נסבים סביב סוגיית היחסים בין שניים (אהבה - איך לא - ונישואין-גירושים/פרידות). לא נראה שכתיבתך בו מיצתה את עצמה כי נושא שכזה אינו מגיע בד"כ למיצוי, אלא שלא הגעת למסקנה ברורה, ובהיעדרה פחת ה-drive שלך לשוב ולדון. נראה שאי אפשר להגיע למסקנה כוללת וגורפת מדוע זוג מסוים מצליח - אם לקרוא לזה בכלל הצלחה - לשמר את הקשר, בעוד זוג אחר עם נתונים דומים או אף טובים מהם לזוגיות, שובר אותו ושם לזה קץ. אי אפשר אם כן לדון במנותק מכל מקרה ומקרה. כללית אפשר לומר שהכול נהיר וברור בתיאוריה, והפוסטים שלך הרי הם המודל או הדפוס ולא היישום שלו, בעוד שבשטח הגורמים כה שונים ומגוונים ולא תמיד חדים ולא נשכח שמדובר במשימת ההתאמה בין שניים, שגם היא מניבה אין ספור אפשרויות שהשורה התחתונה שלהן בהצטברן כן המשך ואז הכול על-פניה (- כביכול) כשורה, או שימת סוף לדרך המשותפת ופירוד.

ישנו גם עניין הפשרה, להוסיף ולהחזיק בקשר אחרי שמיצה את עצמו והוא משתרך על דרך השגרה האפורה + המחויבויות והאילוצים שאינם תענוג גדול, כשהפשרה היא לגבי השניים שאינם בדיוק סמל האהבה. האם במקרה זה הצלחה ייחשב המשך הקשר והבלגה של השניים וכבישת שאיפותיהם האישיות וחלומותיהם הכול למען הוויתור, או בדיוק להפך, ההצלחה היא האומץ לשים קץ לקשר ובכך לשחרר את שני בני הזוג, לפתיחת דף חדש ולהגשמת שאיפות ומאוויים ותכניות שאם לא כן, היו שוקעים לתהום הנשייה.

עד כאן סימה, בנושא שאם מישהו יחשוב לרגע שפתחתי אותו, נראה שאפילו לא גירדתי את תחתיתו...

שנה טובה שתהיה לך, ולבן-זוגך כמובן, שצלו - כפי שנראה בעליל גם השפעתו הטובה וההשראה שהוא מעניק לך - מרחפים כאן...

יורם

מסכים, זוגיות היא עבודה, בעיקר על עצמך, ממש כמו כל עניין מהותי אחר בחיינו.

למדתי מניסיונם של אחרים, הדרך הקצרה ביותר לסוף האהבה עוברת דרך מיסוד הקשר.

רומנטיקנית שכמותך....

אני חושב שהבעיה מתחילה בסיבות שבשלן הרבה זוגות מתחנים היום , בלי לוודא שהם אכן מתאימים זה לצרכי זו...

מכירים, מזדיינים , מתלהבים, ומתחתנים.... ואז מגלים שהיא ככה והוא בכלל ככה ושניהם בכלל הפוכים והיא עצבנית והוא אדיש ... ואז או שמתגרשים או שסובלים המון שנים יחד.

סוף מעשה במחשבה תחילה.

אכן, אתה צודק.

כמו כל דבר בחיים - צריך לטפח ולא להתייחס כמובן מאיליו.

כולנו רוצים להרגיש רצויים.

תודה

קיימת דיעה שהמוות הוא החבר הכי טוב שלנו, כי בזכותו ובזכות המודעות לקיומו אנחנו נאלצים לנצל את החיים  ולא לבזבז אותם.

אותו הכלל תקף גם לגבי גרושים ופרידה. מי שלא משקיע בבת זוגו כל הבוגדים, כל המשפילים. כל אישה שמתייחסת אל בעלה כאל עציץ, כאל דבר מובן מאליו, טוב וכדאי שידעו שיש את אופציית הפרידה והגרושים והיא כואבת. אז הבעיה לא בפרדות ובגרושים. הבעיה במי שמזלזל בזוגיות ולא מטפח אותה.

תודה גיל.

עוד לפני שאתחתן אקרא את למנוע את הגירושין.

ביי,

סימה

הפסיכולוג הארוויל הנדריקס מתאר בספרו "לבסוף מוצאים אהבה" את השאלה - מדוע מתגרשים, וגם כל מיני דרכים איך לא.

ממליץ לקרוא.

גיל

וואו, תשובה נפלאה.

תודה רבה על ההשקעה וההקשבה.

אקח לתשומת ליבי.

ביי,

סימה

שאלת המליון דולר... רק שאם זה היה ככה היו המון זוכים בשנים האחרונות. גם אני הייתי זוכה!

אנשים נפרדים מסיבות כל כך שונות ורבות. אולי צריך לשאול למה אנשים נשארים יחד ואז להתמקד בדבר החיובי, כי כמו הקלישאה האומרת שיותר קשה לשמר לקוח מאשר להביא אחד חדש, ככה בזוגיות צריך לשמר אחד על השני.

יצא לי לקרוא לא מעט פוסטים העוסקים בנושא הכאוב אך המציאותי של פרידה, גירושין, איבוד מישהו יקר וכל כך רציתי להגיב, כי גם אני הייתי שם. גם אצלי משהו התפקשש, גם אני לא תיארתי לעצמי שיום אחד אהיה גרוש.. מי בכלל חושב על זה?

כדי לא להפרד מעבר להתאהבות או אהבה או הרגל, צריך שתהיה הדדיות, שיתוף והבנה בנושאים ומצבים שונים. שבירת שגרה, עשייה משותפת, בניית חלומות (אפילו קטנים), ספייס שיש לכל אחד עם תחביביו או נישת חברים אחרת שלא חייבת להיות חלק מהזוגיות, מפלט לשמירת מי שהיינו לפני ה"בעל של" או ה"חבר של"... כי לכל אחד הייתה זהות טרם הכרותו עם האדם שחי איתו ונושם אותו לפחות בבקרים ובערבים ולמשך תקופת אין סוף...

ה"אין סוף" בתקופתנו זה דבר קשה כל כך, יש המון גירויים מהסביבה, באתרי אינטרנט גם כאשר נכנסים לאתר חדשות, ספורט, כלכלה... הכל נגיש על ידי לחיצת באנר.. אנשים עובדים עד שעות מאוחרות ויוצרים קשרים עם אנשי העבודה יותר מאשר עם הבית... אין סוף סיבות

שורה תחתונה... אופי חזק והמון הערכה למי שאיתך גם אם אינו ביל גייטס (מוחי) או בראד פיט (חזותי), גם ברגעים קשים יגרמו לך לא להכנע לחולשה רגעית זו או אחרת, כגון פיתוי, חיפוש דשא ירוק יותר וכן הלאה... ויציבו אותך ברף היציב של זוגיות בריאה וטובה.

הלוואי על כולנו!

מאחר ונגעת בנושא הקרוב לליבי.. קבלי כוכב ממני

שגיב

מה שנותר לנו הוא לקוות לטוב.

המשך יום נפלא.

אני מאמינה שיש ויש.

לא כל הזוגות המתגרשים, לוקחים על עצמם את ההחלטה הזאת בקלות.

לא כל הזוגות המתגרשים, עשו כל מה שניתן כדי לנסות לשפר את המצב.

תלוי.

תודה רבה.

הלוואי והייתי מצליחה לפזר את המידע הזה בקרב רוב הזוגות לפני הפרידה. לעצור ולחשוב....

המשך יום נפלא.

את צודקת לחלוטין