איכשהו, זה מתקשר לי לכך שגם צחוק מלאכותי (יוגה צחוק) משפיע כמו צחוק לשמע בדיחה וכד'. ובאשר להבעת התלהבות: בודאי ובהחלט, רק להזהר מעודף או מלא במקום. מוכרת תופעת ההורים/קרובים/סבים שמתפעלים עד אין קץ מצרצורים של ילד בכינור או מזיופים בשירה ובכך גם מבהירים לו שהוא לא צריך להתאמץ וגם, גם משלים אותו לגבי כישרונו וגם מוותרים לעצמם על אי הנעימות שבצורך לומר לו ש"עדיין לא אבל תמשיך" או "זה פשוט לא בשבילך"
נהדר! בטח להתלהב ולהגיב. אצלי זה גם מעוגן בשעות בין 07:30-21:00, אחרי אמא אין לה כוחות להגיב והמקסימום שאפשר לקבל ממנה זה חיבוק/התכרבלות מתוך שינה וחצי גמגום.
'אם הילד שלנו או הבן זוג שלנו מספר לנו משהו וכל מה שיש לנו לומר/להגיב זה רק : " אההאא" זה לא זה. זה לא עושה את העבודה. מומלץ לשאול שאלות מומלץ להתעניין עוד קצת וכמובן להתפעל. מה? באמת? ככה? יאאללה ... להראות התלהבות.'
...ישנה גם אפשרות אחרת... להקשיב מבלי לקטוע בקריאות התפעלות וכל השאר. לתת לאדם לדבר ולהקשיב. לא יאומן כמה אנחנו שומעים כאשר אנחנו סוגרים את הפה ופותחים את האוזניים...
'אחרת אמדבר/מספר מרגיש נחלם בודד. הוא הביא משהו ולא קיבל תגובה. זה מרגיש לבד ובודד.'
...האדם ירגיש 'בודד' ו'לבד' וכו' כאשר הוא לא מקבל בכלל תגובה על כל שאמר. אבל, אפשר, וצריך, להגיב, לאחר שנתנו לו לדבר.
הקטיעות האלו, אני חווה, הן תרבותיות. ולא תמיד הן מחנכות לעידוד, או להקשבה. אני חווה את התופעה הזו בכל פעם כשאני משוחחת עם ישראלים. אי אפשר לסיים משפט בגלל כל 'הקטיעות' האלו. ובסופו של דבר, לפעמים אני שומעת משפט כגון, 'נו, באמת, לא כל דבר צריך להפוך להרצאה'... אכן, לא צריך להרצות. אבל, תנו להגיד משפט אחד מבלי להיקטע עשרות פעמים...כי בסופו של דבר, פתאום משוחחים על דברים אחרים והאדם שרצה לספר משהו...מתעייף ולא מספר.
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ובאשר להבעת התלהבות: בודאי ובהחלט, רק להזהר מעודף או מלא במקום. מוכרת תופעת ההורים/קרובים/סבים שמתפעלים עד אין קץ מצרצורים של ילד בכינור או מזיופים בשירה ובכך גם מבהירים לו שהוא לא צריך להתאמץ וגם, גם משלים אותו לגבי כישרונו וגם מוותרים לעצמם על אי הנעימות שבצורך לומר לו ש"עדיין לא אבל תמשיך" או "זה פשוט לא בשבילך"
שבוע טוב ומבורך
אין לי כורכבים
אך אני מתלהבת רצינית
לפעמים מכל שטות.
וכל מה שיש לנו לומר/להגיב זה רק : " אההאא"
זה לא זה. זה לא עושה את העבודה.
מומלץ לשאול שאלות
מומלץ להתעניין עוד קצת
וכמובן להתפעל.
מה? באמת? ככה? יאאללה ...
להראות התלהבות.'
...ישנה גם אפשרות אחרת...
להקשיב מבלי לקטוע בקריאות התפעלות וכל השאר.
לתת לאדם לדבר ולהקשיב.
לא יאומן כמה אנחנו שומעים כאשר אנחנו סוגרים את הפה ופותחים את האוזניים...
'אחרת אמדבר/מספר מרגיש נחלם
בודד. הוא הביא משהו ולא קיבל תגובה.
זה מרגיש לבד ובודד.'
...האדם ירגיש 'בודד' ו'לבד' וכו' כאשר הוא לא מקבל בכלל תגובה על כל שאמר. אבל, אפשר, וצריך, להגיב, לאחר שנתנו לו לדבר.
הקטיעות האלו, אני חווה, הן תרבותיות. ולא תמיד הן מחנכות לעידוד, או להקשבה.
אני חווה את התופעה הזו בכל פעם כשאני משוחחת עם ישראלים. אי אפשר לסיים משפט בגלל כל 'הקטיעות' האלו. ובסופו של דבר, לפעמים אני שומעת משפט כגון, 'נו, באמת, לא כל דבר צריך להפוך להרצאה'...
אכן, לא צריך להרצות. אבל, תנו להגיד משפט אחד מבלי להיקטע עשרות פעמים...כי בסופו של דבר, פתאום משוחחים על דברים אחרים והאדם שרצה לספר משהו...מתעייף ולא מספר.