בשנה האחרונה עברתי כ"כ הרבה. מה זה הרבה? המון!

שינויים קיצוניים מדהימים, רגעים שחיכיתי להם שנים. מתנות אל אמיתיות.

לפני השנה הזאת עברתי שנים לא קלות בכלל ותמיד תמיד היו לצידי חברות תומכות, מעניקות, מקשיבות ומבינות.

קראתי להן מתנות.

ואז, כשהמתנות האישיות הגיעו אל חיי (כשחתונה היא אחת מהן), החלו להתפוגג אותן חברות טובות, תומכות, מקשיבות.

משהו שם התמוסס. משהו שם הפך מרוחק ולא מצידי. אני עצמי נהגתי כהרגלי. חייתי את חיי אבל לא קבלתי מחלקן פרגון אמיתי- אחד כזה שבא מכל הלב, חם, כנה.

מחלקן כן קבלתי חום. אבל חודש לאחר החתונה משהו שם נעלם גם מהן.

יש לציין שרוב חברותיי אינן נשואות או עם זוגיות רצינית.

אני מרגישה ממש רחוקה מכולן על אף שאני מזמינה לא מעט להתארח בביתי.

חלק כבר הפסקתי להזמין.

חלק, מבחינתי הפכו לזרות בגלל אפטיות לדברים שאני חווה, חוסר התעניינות אמיתי וכנה. סוג של "נו מתי יהיה לך משהו רע לספר?".

זה מגעיל אותי.

זה גורם לי לחשוב אם קיימת חברות אמיתית בין נשים בעולם הזה.

בכל אופן, אני יודעת שהכל לטובה.

הדברים שייחלתי להם שנים הגיעו אליי.

האנשים הקרובים אליי ביותר הם המשפחה היקרה שלי, בעלי הנדיר ואני  עצמי.

תודה אלוהים על הכל. אוהבת אותך.

מאוד.