הושיטי לי יד רכה ונברח מכאן אל מקום בו רק כוכב אחד פנס רחוב אחד שקט נכון אחד ואהבה אחת שעוד לא הצלחנו,זאת שלנו. וכשתימצא הדרך אשר תוביל אותנו את שנינו,לשם רק שלא תימצא התרופה לאהבתנו. בואי נרוץ מהר ככל שניתן לא אתן לך ליפול אין לנו זמן לכאוב יותר ממה שכבר כאבנו. אז בואי,בואי נברח אל מדבר שבו נהר אחד אשר תדיר יזרום בכיוון אחד,בקצב אחד שלא ייעצר,שלא ייגמר לנו שתמיד נדע כיצד לשוט בו,יחד בתוך סירה קטנה אחת,ללא כל פחד. שידינו תצלחנה להגיע להיאחז בשתי גדותיו בזמן אחד, שלא נאבד שליטה שלא נתהפך לאבדון שנישאר.
(כל הזכויות שמורות ליגאל פילר)
|
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יופי של שיר. לרגע התרשמתי שהוא ארוך מדי ולוזר על עצמו ואז מצאתי שיש בו איזון דק מן הדק, חכם ורגיש.
ועכשיו: מה הקטע עם שתי נקודות בסוף משפט? או אחת או שלוש, כבודו. וכפי שכבר ידוע לך, איני חסיד של השלוש.
"אשר תוביל אותו את שנינו"- יש צורך בכפילות הזאת? אם כן, נראה לי שעדיף: אשר תוביל אותנו, את שנינו, לשם.
שתמיד נדע כיצד לשוט בו, יחד-הפסיק נראה לי מיותר.ואחרי 'פחד'- נקודה.
תשאר