כפות רגליי קטנות

תמיד משאיר עקבות

בין הבלוג של אמא

לבין הבלוג של רועי

כשאני מטייל עם רועי

מחשבות שובבות מטיילות איתי

רועי לא יודע דבר

ואני מפנטז מהיום למחר.

בדרך פוגש אותן יפות

חתלתולות מתוקות

בדרך עושות לי עיניים

ואני מבסוט עד השמים.

כן מפנטז וכן מדמיין

מבלוג אחד לבלוג אחר

מרגיש מיאו עוטף ומפרגן

מכל "המיאו" אני מסתחרר.

תודה אישית לאמא ולנמש. נמש הרגיש שאמא עצובה והתחכך בה. ככה כשהיא מלטפת אותו, היא אמרה לי:"רועי תרשום". ככה נולדו המילים לשיר הזה. שנינו אוהבים להכנס למחשבותיו של נמש. קראתי לפוסט הזה "נעליים גדולות מידי", כי ככה אני מרגיש ליד אמא. גם נמש מרגיש שלטייל בזמן הקצר שלי בין שלושה בלוגים, זה לא פשוט בכלל.

אז תודה לכם, על האוזן הקשבת, על התמיכה ועל היותכם חברים קרובים.

*כל הזכויות לשיר המתוק הזה שייכות לאמא שלי,יהודית מליק-שירן.

*התמונות המתוקות באדיבות האינטרנט.

תהנו.