איפה הייתי?
עצם העובדה שמחשבה מתרוצצת אצלי בראש, שאני מבין דברים לרגע באופן מסוים, הכל טוב ויפה, ואולי באותו רגע זה באמת מתיישב ונשמע לי מתאים לתיאור המצב הקיומי שלי, אבל זו לא הוכחה לנכונותה של התאוריה, רק לזה שהיא מזכירה לי את עצמי. אם ניקח לרגע מחשבה לדוגמה, למשל, על חיפוש בלתי אפשרי אחר אופני התנהגות מושלמים וסיטואציות שהן כליל שלמות, באותו הרגע המחשבה הזו מתארת היטב את התחושות שלי, אבל לא אותי באופן גורף, כי לא בכל רגע נתון אני רודף אחר דרכים לפעול ללא רבב.
אני יכול למשל להתבונן בילדות, בחוויות רבות משמעות, ולהסביר איך נקוו מים מתחת לשמיים, איך דבר מה הוביל לאחר וכיצד התהוותה המערכת הרגשית שלי. אז אולי תמצא איזו תחושה שהנה, אני מבין את הגורמים שהביאו אותי עד הלום. אבל אמיתו של דבר היא שניתוח כזה לוקה בחסר וכלל אינו מסוגל לקחת בחשבון משתנים רבים אחרים, זו אולי סוג של נחמה, אבל חסרת תועלת ברגע שהתפאורה המלאכותית מתפרקת.
יש מעין סכין שננעצה אצלי בלב, פעם מזמן, אין שום זכרון שלא חלקתי, חדרי נפש חשוכים שנותרו ללא מבקרים, ובכל זאת, בכל יום, למשך זמן משתנה, אני מבחין בה. לפעמים רק קצת, פעמים בייסורים. אני לא מצליח לאתר את הידית, נדמה שנשברה. הוצאתי מפלצות מחדרים שצחנת מוות בוקעת מהם, ראיתי אותן הופכות לילדים שלא ידעתי לנחם. נזכרתי בדומיה, ברגשות שכבו, חלקם כאילו לא נוצרו מעולם.
חסר תועלת. אני מסוגל לפרק הכל לכל כך הרבה גורמים, מנקודות מבט שונות ומשונות. אבל זה רק כאב ישן, סוג של הרגל, פנטום, וריאציה על דילמות של קיפודים. |