כבר שבוע לא כתבתי כאן.

שבוע.

שבוע שנראה לי נצח.

האמת היא שאני חולה כבר מיום שני.

זאת - תוך כדי חיפוש עבודה, תוך כדי תחלואי עצב על כל מה שקורה לי בחיי, תוך כדי תובנות שמגיחות אל חיי בבומים בלתי פוסקים תוך כדי חוסר רצון לכתוב באתר הזה.

אבל עבר שבוע.

שבוע שלם ועמוס. כמו חודש. כמו שנה. כמו חיים.

המון רגשות מעורבים, רצון לכתוב רק לעצמי, לפנטיום 4 המשודרג והמזורגג שלי.

המון כאב על עוגנים שלא קיימים, על אוסף מכאובים שהחליטו לבקר יחד באותה תקופה.

המון תחושות שיוצאות מלב שהפנים מציאות.

המון צחוק על הכאב.

המון כאב על הצחוק.

שבוע.

כולה שבוע שבו נשבר לי הזין (ובמקרה הזה-הפות, כי לא נעים לכתוב קוס) מכל מה שמתרחש. גם פה.

התגובות, הכוכבים, הפופולריים, המעניינים, הקוסיות, השווים, המכוערות, הדוחים, הכותבים, היוצרים, הפוסט של ההוא, הבלוג של ההיא, התמונה החדשה של ההם, התחרותיות, הרצון להיות.

די, התחיל להישבר לי הפות.

אבל עבר שבוע.

הכל התאחה.

אני פה.

לאט לאט חוזרת.

שבה לאדמה קפאינית מהולה באנשים.

ככה זה כשאוהבים. את הפות.

סליחה- את הפוסט.