את לא רוצה את אמא?

אני לא מתקשר אליה "ובוכה" במילים אחרות?

לי לא לבד? אני לא מפחד? אני לא מבולבל?

את לא חוששת? את לא עצובה? אתה לא נפגע?

אנחנו בדיוק כמוהם

פגיעים. מפחדים. חוששים. ולא מאורגנים.

אנחנו לא נופלים עם תשלום של קנס חניה או חשמל?

אנחנו מתדלקים מקרר ב 100%? בולשיט. כמה פעמים נגמר לנו החלב?

אז מה אנו צועקים על שעורי הבית של הילד?

אנחנו לא משנים תספורת מוסיפים צבע לשיער ומגדילים ת'ציצי?

אז מה אנו כועסים על הפיריסנג והשיער ארוך שלהם?

זה ב ד י ו ק אותו הדבר

ובכל זאת

הפחד ההורי המחנך שלנו שנכנס להם לוריד נכנס להם לוריד

ומעציב אותנו.

ויכוחים, ויכוחים, ויכוחים אינסופיים

מלחמות

ניסויים לשנות אותם

בעוד שאנו בדיוק ילדים בעצמנו.

ש כ ח נ ו  שאנחנו ילדים בעצמנו.

את קוראת יקרה שלי ואיתי,

את בעצמך ילדה מאמי. את פשוט ילדה בת 13 ובת 15 בעצמך

את ילדה בת 50 או בת 40 או בת 30

ואתה גבר עלק גבר - בדיוק ילד כמוני

גם אם יש לך כבר 52 אביבים

רך, עדין, מפוחד ומחפש את מקומך - בדיוק כמו הילד שלך.

אם היינו זוכרים את זה

היה לנו קל לזכור

שאם אנחנו בני 40 50/60 ועודנו ילדים

אז ברור ולגיטימי

שגם הם יהיו ילדים

הם  י ל ד י ם

ילדים רכים תמימים שמחפשים את מקומם

אנחנו השרצנו אותם והוצאנו אותם לאויר העולם

בלי שבחרו, בלי שביקשו - אנחנו החלטנו להביא אותם לעולם

וזה קשה להם !!!! ק ש ה !

ולא צריך לכעוס עליהם

או להתאכזב מהם

אלא לדבר

לחבק

להקשיב

לדבר

לחבק

להקשיב.

לחבק

להקשיב

לחבק.

לחבק.