קרלו גולדוני האיטלקי כתב מחזה משעשע על משרתם של שני אדונים. ד"ר יובל שטייניץ כותב על גבה של ישראל מחזה מעציב על משרת של אדון אחד.

שטייניץ היה תלמיד של ישעיהו לייבוביץ. הוא פירסם שני ספרים. ב-1987 - "הזמנה לפילוסופיה" שנועד לקהל קוראים חסרי רקע קודם בפילוסופיה. ב - 1990 - " לעולם תהא המטאפיסיקה " הדן באמיתות מוחלטות ובאפשרות קיומן מחוץ לתורת הלוגיקה. הדוקטורט של שטייניץ הוא בפילוסופיה. אבל מעשיו בפוליטיקה מלמדים שברוחו הוא רחוק ת"ק פרסה מהיות פילוסוף. כי פילוסוף הוא קודם כל אדם חופשי, אמיץ ונאמן רק לאמת הפנימית שלו. הגדיר זאת בקצרה ובמדויק הסופר היווני ניקוס קאזאנצאקיס שהורה לכתוב על מצבתו כדברים האלה:  איני מצפה לדבר, איני מתיירא מדבר, אני אדם חופשי.  פילוסוף לעולם לא יצפה לדבר מאדם אחר ויפעל במשהו לשם כך. פילוסוף אמתי הוא אדם שאינו תלוי באיש או בדבר. בצעירותו היה שטייניץ בעל דעות שמאליות בפוליטיקה. הוא הסתובב בחוגי "שלום עכשיו". אך נראה שהבין במהרה ששיא מאמציו בפוליטיקה עשויים להופכו לחיים (ג'ומס) אורון לכל היותר. שאפתנותו הפוליטית הביאה אותו להמרה מהירה ונטולת בושה של דעותיו ומעבר לצד הנגדי - והופ! - הנה הוא חבר בליכוד. כמהמר במרוצי סוסים הוא שם את הונו הפוליטי הדל על בנימין נתניהו והצליח לזכות באמונו, דבר לא פשוט אצל ביבי. לשונות הרכילות מספרות שהוא גם הבין שזה לא מספיק ויש לזכות גם באמונה של הגברת הלא היא שרה (מיס פיגי) נתניהו. אותן לשונות עצמן מספרות גם שהוא הצליח לרכוש את אמונה של הגברת בעקבות מסע חנופה ארוך ומתיש.

ובימינו אלה, כשביבי עוסק בתיחמונים יצירתיים כדי להעביר תקציב בכנסת, למרות הפרעותיו של החנון של הליכוד רובי ריבלין, מתייצב שטייניץ לעזור לו. אבל כדי לעזור לבוס לא מספיק להיות נאמן וחנפן טוטלי. דרוש גם קורטוב של פיקחות, שכנראה חסרה אצל יובל שטייניץ. וכמו פודל נאמן הוא קופץ לעזור אבל שופך עם קפיצתו את קערת החלב. כלומר: כשביבי ממנה וועדה ש "תבדוק" את נושא דמי הבטלה לחרדים כדי להרוויח זמן לתיחמונים, קופץ הפודל הנאמן ומכניס לספר התקציב את הסכום עבור דמי הבטלה לחרדים (150 מיליון ש"ח) שהוועדה עדיין לא החלה לדון אם להכניסם אם לאו. הכל ב "כזה כאילו". על כגון דא נאמר שפני הדור כפני הכלב. כלומר, הכלב רץ לפני אדונו ומביט לאחור כדי להבין לאן אדונו רוצה לפנות והוא פונה לשם לפניו. אלא שהפעם פנייתו המוקדמת של שטייניץ הייתה נמהרת ואחיזת העיניים שביבי ביקש לבצע עם מינוי הוועדה התגלתה ברבים. אך דברים פעוטים כאלה לא משפיעים על חסרי בושה.

נשאר לספר רק עוד דבר מה על רובי ריבלין. הפרעתו לביבי בעניין חוק ההסדרים, שממנו הוציא ריבלין את הקומבינות של ביבי, לא נבעה מאהבת האמת והיושר. הסיפור הוא אחר לגמרי, זהה לסיפוריו של שלום עליכם על כתריאליבקה. ובכן הרכלנים, תמיד רק הרכלנים, מספרים שהגברת מתנגדת לבחירת ריבלין לנשיא אחרי שמעון פרס. לכן ביבי המבוהל החל לחפש כיצד להשביע את רצונה של אשתו. תחילה הוא ניסה ליזום הענקת קדנציה שנייה לשמעון פרס כשפרס יגיע לפרקו ויהיה בן 91. שרהל''ה לא קנתה את זה. היא מכירה את ביבי טוב יותר משמכיר ביבי את עצמו. אז היא דרשה מביבי שיעביר בכנסת חוק שיקבה תקופת צינון ליו"ר כנסת שמגיש מועמדות להיבחר לנשיא. ואז רובי ריבלין, למרות חנוניותו, דפק את הקומבינות של ביבי בחוק ההסדרים, רק כדי להראות לברנש מאיפה משתין הדג. ובכך זכה רובי לסימפתיה של כלל חברי הכנסת שעיסוקם העיקרי הוא חקיקת חוקים ובחירת נשיא למדינה.

רבותי, אלה הדמויות שמשחקות בגורלנו.