בתקופת ימה"ב העריך האדם את עצמו כמי שאינו מושלם והאור האלוהי משתקף ממנו בצורה פגומה בעוד שהארכיטקטורה הגותית היא ביטוי אידיאלי להשתקפותו של האור האלוהי.

מספר תנאים אפשרו צמיחתה של אמנות גרנדיוזית זו:

הראשון, ואולי החשוב שבהם, התפתחות הערים. על כך מומלץ לקרוא במאמרו (המאלף, לטעמי) של משה ברש

לא פחות חשובות, הן הטכניקות שהתפתחו מתוך אומנות הרומנסק, שעליה דנו במאמר הקודם. טכניקות של בנייה אפשרו כעת לייצר מבנים בעלי גובה עצום, המגמדים כל אדם שעומד בשעריהם. האיכות ה"אוורירית" שהושגה כתוצאה משכלול שיטות הבנייה העניקה למבנים תחושת אור וזוהר, שהעצימו את תחושת הקדושה של המבנים.

הסגנון הגותי החל מתפתח בסוף ימי הביניים, במאה 12. המונח "גותי", איננו קשור לשמם של השבטים הגותיים שכבשו את אירופה, אלא, הוא נוצר בתקופת הרנסנס (בסביבות שנת 1530) כדי לבטא את הזלזול בתרבות שקדמה לה ונחשבה לגסה וברברית. רק בתחילת האמנות המודרנית (תחילת המאה ה-19) החלה הערכה גוברת לסגנון זה.

ראשיתו של הסגנון הגותי בכנסיית סנט דני ליד פאריס, האב סוז'ה היה הראשון שתכנן כנסיה גותית בשנת 1144. תחילה התפשט הסגנון בצפון צרפת משם חדר לאנגליה, המשיך והתפשט דרך צרפת לגרמניה, ספרד ואיטליה.

האדריכלות הגותית

תקופת הרומנסק הביאה איתה את הידע כיצד לבנות מבנים עצומים. בתקופת הגותיקה שוכללו האמצעים על מנת להעניק למבנים אור ואויר. השוני הויזואלי מתבטא בעיקר במבנה אורכי.

אנסה להסביר בקצרה כיצד הצליחו אדריכלי התקופה להשיג מאפיינים אלו:

בתקופה הרומנסקית נבנו קירות מסיבים (עבים) שעליהם הונחו קמרונות חבית וקשתות עגולות ליצירת שלושת הספינות:

כדי להגביה את הקמרונות היה צורך "להאריך" אותן. טכניקה זו נקראת קמרון צולב

כעת, על מנת להפטר מעובי הקירות המאסיבי נוצרו עמודים ענקיים שנתמכו באמצעות "קורות תומכות"

על מנת לחזק את אשליית הגובה הוספו למבנים מגדלים (ובעיקר מגדלי פעמונים) וצריחים מחודדים

השוני שבין ההשענות על קירות עבים להשענות על עמודים אפשר לאדריכלים "לפצוע" את הקיר וליצור חלונות עצומים שהביאו להתפתחות אמנות הויטראז'. חלונות אלו הגנו על הכנסייה מהרעשים שמחוצה לה ומאידך הכניסו לתוכה קרני שמש שנשברו בצבעוניות הזכוכיות. מוכרים יותר הם חלונות הרוזטה.

האמנות הגותית התפשטה, כאמור, בכל אירופה. אולם לכל אזור מאפיינים מעט שונים:

בצרפת, לדוגמא, התפתחה גותיקה קורנת; באנגליה ניתנה אחת הפרשנויות היותר עוצרות נשימה; גותיקה גרמנית; גותיקה איטלקית

לקסיקון מונחים אדריכליים

פיסול גותי

הפיסול הגותי הפך לתוכנית כוללת שבה כל פרט הוא חלק במטרה הכללית להעביר מסר דתי בצורה תמציתית, מנומקת ורציונאלית (ללא רגשות), קישוטים ופירוט יתר. הפיסול נועד לקריאה ע"י פשוט העם. ראשיתו של הפיסול הגותי הוא בקתדראלת שארטר:

החזית המערבית (פיסול גותי מוקדם)

על הדלתות והאכסדרות תבליטי דמויות האוחזות בחרבות, צלבים, ספרים וכלים שונים וצועדות סביב השערים. הפסלים מתארים סצנות דתיות שונות:

בשער המרכזי יום הדין האחרון

בשער הצפוני: עליית ישו לגן העדן

ובשער הדרומי – קדושים ושליחי ישו, התממשות ישו בבשר, לידת ישו וישו בחיק אימו.

מתחת לדמויות הדתיות פסלים של מלכים ודמויות מהתנ"ך

בין פסלי העמוד שבעה פסלים של נשים, כנראה פטרונותה של אלינור מאקויטניה או אשתו של לואי השביעי, מלך צרפת. כמו כן מופיעות שבע האמנויות החופשוית (כנראה ייצוג של בית הספר בקתדרלה).

את התבנית הפיסולית ניתן לקרוא באופן סימטרי, קרי: מהאמצע לצדדים או באופן היררכי (מהנצחי אל ההיסטורי ולהפך).

החזית הצפונית והדרומית (גותיקה בשיאה)

בכל אחת מחזיתות בית הרוחב, הצפונית והדרומית, שלושה שערים המציגים פיסול שאינו עומד בפני עצמו אלא בנוי כחלק מתוכנית כוללת.

החזית הצפונית מוקדשת למריה הקדושה "המדונה" ולמבשריה:

בשער המרכזי חייה של מריה, בטימפנון הכתרת המדונה ומותה.

בשער המזרחי לידתו של ישו, בהקשרה של מריה

ובשער המערבי ביקור שלושת המלאכים אצל מריה.

החזית הדרומית מוקדשת ליום הדין האחרון ולמעשי צדקה של קדושים נוצריים, כמופת לנוצרי המחכה לגאולה:

בשער המרכזי סצנה מתוך יום הדין האחרון

בשער המערבי מות הקדושים

ובשער המזרחי מוקדש למעשי צדקה ונדבה כדוגמאת ניקולאוס הקדוש (סנטה קלאוס)

סיכום:

הפיסול הגותי, נותן לדמות האדם נפח. הפסלים אינם נראים כתבנית היוצאת מפני הקיר, אלא כפסל בפני עצמו הנשען על הקיר. זהו הישג ראוי לציון, גם אם האדם טרם מתואר נכונה.

יתרה מכך, לראשונה החלו מופיע הסיפור האנושי, בדמותם של מריה האם וישו. על כך, בפרק הבא.

****

הערה, מסיבה טכנית לא ברורה, לא כולם יכולים להגיב ו/או לככב. אשמח לענות על כל שאלה או תהיה, להתייחס לכל ביקורת, גם בפרטי. שירלי