אתמול בערב מישהו הגיע אלי לטיפול, אך החוויר כמו מת, כשגילה שיש לנו חתולים בבית.

זה היה מאוד מצחיק להסתכל על המבט המבועת שלו, לשמוע אותו חוזר ואומר בפחד: יש לי אלרגיה לחתולים-יש לי אלרגיה לחתולים ,  בערך מאה פעמים בשניה...!

אין לי מושג למה, אך הוא התעקש להשאר, למרות שהצעתי לו מאה פעמים ללכת. 

דווקא אנשים כמותו תמיד הולכים ואז גם אני שמחה, גם החתולים שלי שמחים וגם אותם אנשים נושמים לרווחה - אך הוא משום מה , בחר להשאר ולהטריד את כולנו.

הסתבר כי אין לו אלרגיה אמיתית, הוא רק מפחד נ ו ר א מחתולים... ואז בקש את הבלתי אפשרי, שעוד לא קרה כמותו כאן בבית: ליצור שטח נקי מחתולים בו יוכל לקבל טיפול בלי פחד.

למרות שממש לא רציתי להתעסק עם משימה כזו - ומשום שידעתי שזה כמעט בלתי אפשרי - הצעתי לו שוב ללכת ולחזור בשבוע הבא, לקליניקה שאני פותחת, בה לא יהיה אפילו חתול אחד שיבהיל אותו.   אך הוא בשלו - מסרב לצאת...

נאלצתי לתפוס את כל עשרת החתולים ולהכניס אותם לחדרים.

העניין הוא, שיש חתולים שלא יכולים להיות סגורים וגם לא אוהבים שמרימים אותם על הידיים.. אז כל פעם אחד מהם ברח החוצה בזמן שהכנסתי את האחרים.. ושוב הכנסתי לחדר - ושוב מישהו יצא.. ככה אולי במשך רבע שעה, אם לא יותר (היה מאוד מצחיק, חבל שלא הסרטנו...) בעוד המסכנון הזה כמעט מת בסלון מהתקף לב.

בסופו של דבר כולם כבר היו בחדרים, הוא חשב כי סוף סוף הגיע אל המנוחה ואל הנחלה.. אך בוודאי שלא היה כך.  החתולים החלו לשרוט את הדלתות במרץ רב, כי ביקשו וניסו לצאת והרעש  - - - היה דיי נורא  :-)

כמובן שהטיפול לא היה אפקטיבי במיוחד, כי הוא נחרד ופחד.

הקול של השריטות על הדלת עשה צמרמורת.  זה היה נשמע כמו בבית עתיק וישן, בו גרות רוחות רפאים השורטות דלתות ומזיזות רהיטים...

וכמובן שככל שהוא פחד יותר, רעש השריטות גבר,  כי ככה זה כשמפחדים - הכל מתעצם פתאום.. כל עכבר נהיה פיל ..

הצלחתי לסיים את הטיפול רגע אחד קטן לפני שהלב שלו הפסיק לפעום.

הוא זחל החוצה בכוחותיו האחרונים - ואני לא חושבת כי יחזור אלי שוב אי פעם.... 

מעניין, האם הבית שלנו מתאים לאנשים הרוצים להתמודד עם הפחד העמוק ביותר שלהם...?     אולי...?