גל ההסתה השוטף בימים אלו את עולם התורה סביב מה שמכונה "חוק האברכים", אינו שונה באופן מהותי מגלי ההסתה התקופתיים העוברים מעת לעת על הציבור החרדי בכלל ועל עולם התורה בפרט.
עד כדי כך הפכו גלי ההסתה לעניין שבשגרה, שכל התהליך כבר צפוי מראש: המסיתים מסיתים, המוסתים מוסתים, היהדות החרדית מרכינה ראשה עד יעבור זעם. הגל העכור חולף והכל על מקומו בא בשלום.
ממש כפי שהיה במסעות הפוגרומים שעברו על היהודים במהלך הדורות, גם בגלות הקשה בה אנו שרויים תחת שלטונם העריץ של אחים טועים, נגזר עלינו לסבול את מסעי הרדיפה העוברים עלינו גלים גלים. חוץ מלהתפלל לביאת גוא"צ במהרה בימינו אין בידינו לעשות מאומה. הם החזקים, הם השונאים, הם השולטים בכל מוקדי הכוח והתעמולה - ומה לעשות שהדבר המפחיד אותם יותר מכל הוא החשש מפני "פן ירבה".
נדמה כי לאורך כל גלי ההסתה שעברו עלינו במדינה בשנים האחרונות, כל מה שאפשר לומר בגנות החרדים כבר נאמר. אמרו עלינו שאנחנו אלימים, והראייה שהרי כמה ארחי פרחי משולי השוליים האחוריים של היהדות החרדית עשו כך וכך; אמרו עלינו שאנחנו פוגעים ברגשות הזולת, והראייה שצלמים חרוצים הצליחו להנציח במצלמתם כמעט שלושה חרדים שלא עמדו דום מתוח בשעת הצפירה ביום הזיכרון; אמרו עלינו שאנחנו אכזריים, שהרי כל המדינה עקבה בחרדה אחרי הטרגדיה שעברה על המשפחה האומללה, שהיתה חרדית כמובן; אמרו עלינו שאנחנו פרימיטיביים, שהרי איננו לומדים את מקצועות הליבה הפותחים בפני האדם המודרני את חלון ההזדמנויות לתרבות העולם - מה לא אמרו? אפילו האשימו אותנו שאנחנו לא מתביישים לרושש את קופת המדינה, למרות שאנחנו יודעים כי הכספים שאנחנו נוטלים שלא ביושר הם כספים שאילולי היינו שמים את ידינו עליהם, היו מגיעים לזקנים, חולים, נכים וקשיי יום. ומשפחות חד-הוריות, כמובן.
אבל הצד השווה לכל גלי ההסתה שחלפו עלינו היה, שבכל המתקפות יצאו מנקודת הנחה כי גם לרדידות המאפיינת את האספסוף הישראלי יש תחתית. לא כל סחורה אפשר למכור לו באמצעות קמפיין שטיפת מוח בכלי התקשורת. יש איזושהי רמה שאם המסיתים יורדים ממנה, הם עלולים לחשוף את פרצופם האמיתי ואז ההסתה עלולה לפעול נגדם כבומרנג, וכבר היו דברים מעולם.
הפעם, בעיצומו של הקמפיין, זנחו את כל הכללים וירדו לרמה שמלכתחילה לא היה להם כל סיכוי לצאת ממנה כשידם על העליונה.
בהתחלה נקטו אמנם באמצעי זהירות וניסו ללכת סחור סחור בלי לדבר במפורש על הכוונה לשכנע את האברכים להשתלב במה שהם מכנים "מעגל העבודה". דיברו על אילוץ חוקתי שאינו מאפשר לתת לאברכים את מלגת הקיום. דיברו על הצורך שלא להפלות לרעה את הסטודנטים המסכנים. דיברו אפילו על קושי לחוקק חוק שעלול להתפרש כ"חוק עוקף בג"צ" ר"ל. אבל כשהתברר כי קשה למצוא אפילו מאתיים סטודנטים העונים לקריטריונים המחמירים המזכים בהבטחת הכנסה, נטשו את כל הטיעונים הלא-רלוונטים וחשפו את המזימה בגלוי: המזימה שלנו היא חדה ובוטה: להעביר לאברכי הכוללים מסר חד משמעי: העבודה משחררת.
כמובן, לא קראו לילד בשמו, אלא עטפו את המזימה במתק לשון. דיברו על מסכנותם של האברכים שלא עובדים; דקלמו את כל הדקלומים המתקתקים בנוסח: אין לנו שום דבר נגד האברכים שלומדים תורה. אדרבה וכו'. כל מה שאנחנו רוצים זה לעזור לכם לחיות בכבוד, שלא תהיו כל כך עניים. פשוט, קשה לנו לראות את הילדים שלכם רעבים ללחם. תנו לנו לעזור לכם לצאת ממעגל העוני. איננו מתנגדים שתקבלו הבטחת ההכנסה בגלל שיש לנו משהו נגדכם, חלילה. כל מטרתנו היא לאלץ אתכם בדרכי נועם לעבוד ולחיות בכבוד. הכל לטובתכם בלבד. רק תעזבו את הכוללים ותצאו לעבוד, ותראו איזה חיים טובים ומאושרים מחכים לכם מאחורי מסך הכולל. "העבודה משחררת".
ידענו שאין להם מושג מינימאלי בערכי היהדות - אבל לחשוב שאברך שזכה להקים בית של תורה ישנה את אורחות חייו בגלל שחוק ההסדרים כולל סעיף הקורא לו להשתלב במעגל העבודה? מה, השתגעתם? עד כדי כך להיות מנותקים??? איך הגדיר הרב גפני את הניסיונות הללו? "זה פשוט פגיעה באינטליגנציה".
כל המשלים בסגנון השועל הערום המנסה לשכנע את הדג, שאם רק ייצא מהמים יזכה לכל טוב - מתגמדים בגיחוך שהם מעוררים, מול דברי "הכיבושין" שהשמיעו השבוע בכירי הפוליטיקאים; בכירי הפרשנים בתקשורת; ואפילו השר הממונה על הרווחה - בניסיונם לשכנע את אברכי הכוללים לצאת לעבודה.
פעם, לשונאי התורה היה מושג נגד מה הם לוחמים. רבים מהם היו כאלו ששנו ופירשו. גם לאלו שלא טעמו מעולם את מתיקות התורה היתה איזושהי הערכה לתורה הקדושה. הם הבינו כי הקשר של עם ישראל עם התורה אינו דומה לקשר של סטודנט עם ספר לימוד המקצוע שהוא עוסק בו. אפילו הגרועים ביותר שבין רודפי הדת ידעו, כי אי אפשר לנתק יהודי מלימוד התורה במחיר נזיד עדשים.
והנה, למרבה החרפה, הגענו למצב שיש לנו עסק עם כאלו המנסים לשכנע את אברכי הכוללים לעשות "צעד קטן" למען רווחת משפחתם. רק "צעד קטן": לעזוב את הכולל, לטובת מקום עבודה שמשלם יותר טוב. כמה אתם מקבלים בכולל, כך וכך? עזבו. חבל על הזמן שלכם. צאו לעבודה. תרוויחו יותר. הרבה יותר.
נכון, יש כאלו שאילוצים שונים כופים עליהם לוותר על השאיפה היוקדת בכל בן תורה אמיתי להיות "תורתו אומנותו"; יש גם כאלו שלא שקועים בלימוד התורה יומם ולילה - אבל אלו, ממילא, אינם נכללים בהגדרת "תורתם אומנותם" המזכה אותם במלגת הקיום הנקראת "הבטחת הכנסה". הם לא זקוקים לקמפיין פוליטי שיפתה אותם להשתלב במעגל העבודה.
היו ימים בהם הסיסמה "העבודה משחררת", היתה מעוררת חלחלה. היום הפכה "העבודה משחררת" לקמפיין מעורר גיחוך. |