דרישתו של יו"ר ועדת הכספים חה"כ הרב גפני לעיגונה של קצבת הבטחת הכנסה לאברכים בחוק ע"פ דרישת הבג"ץ, מעוררת סערה אנטישמית חסרת תקדים, גם בקנה מידה שכבר הורגלנו בו במדינת ישראל. פה אחד פצחו להם שלשום כל גווני הקשת הפוליטית החילונית, בצרמוניה פראית של התקפה ברברית על החרדים. זאת עקב סעיף תקציבי, השווה בערך לסעיף, העוסק בנזקי הוונדליזם השנתי במערכת החינוך הנאורה, לאמור כמאה ועשרים מיליון שקל.
בהשוואה זו, אין בדעתנו לדמות ח"ו, ממון המיועד לקיום צנוע של משפחות מסורות לתורה, לזה הבא למלא חסרון שנוצר עקב פראות של חיתו אדם, מקרב האמונים על הנחלת לימודי הליבה בדרך להסכלתם הגבוהה. לא תהיה פת לחמן הטהורה של משפחות מסורות אלו, כתוצאת התבהמותם הברברית של רודפיהן במושגים כספיים. ההשוואה היא רק מספרית, כדי שנדע על מה המהומה ומה מובן מאליו; בשביל שנבין ונפנים, ששורש ההתנפלות הזו אליבא דאמת, נעוץ בכל סיבה למעט כסף.
הבה נביט ונראה, מה יש לנו כאן: זה כשלושים שנה, שקצבאות הבטחת הכנסה כאלו שולמו כסדרן. לפני כעשר שנים, פנה גורם מהתנועה הרפורמית לבג"ץ, בעתירה לבטלן. לפני כארבעה חודשים, החליט הרכב של בג"ץ בהנהגת הנשיאה לפתע פתאום, שיש בסעיף זה משום אפליה כלפי הסטודנטים וביטלו כלאחר יד. לא זכות העמידה של הגוף העותר גם לא נימוק האפליה, היו צריכים לעשות רושם אמין על שום אדם כנה ורוחש טוב. בשתי נקודות אלו, עברו אנשי הבג"ץ גם את גבולות הטעם הרע שדבק בהם עד כה. על כך יש להוסיף, את ההסתה המכוונת שכוונתה חד וחלק, להעמיד אל מול החרדים, את ציבור הסטודנטים על יכולותיו, כפוטנציאל של המון משולהב, קל להובלה ונוח להצתה.
לכך הוספנו אנו ברוב טובנו, את הנפילה למלכודת, של ההשוואה בין לומדי התורה לארחי פרחי האקדמי, בתוקף ההצעה הנאיבית, שגם סטודנט שיש לו שלשה ילדים ומעלה, שאינו עובד ואין לו רכב, יהנה מעתה מאבטחת הכנסה ע"פ אותו סעיף. עוד אנו מכבירים בדברים ומסבירים, שהמדובר באוכלוסייה ה"חלשה ביותר", ויש שאף מעלים בפיהם את הטענה: "מה אשם אותו ילד מסכן, שאביו בחר ללמוד תורה", משל, יש לנו פה עסק, עם נפשות מעודנות, שהדבר ממש עשוי לרגש אותן.
ומנגד, ממש כמו חיית טרף שזעקותיו של הקרבן מעלות את חמתן עוד יותר, כך מתייחסת אלינו מקהלת הצבועים. אתם חלשים - הם צועקים - אז צאו לעבוד! ובכלל למה יש לכם כל כך הרבה ילדים? והרי זוהי מטרתו של הבג"ץ! אתם תעקפו אותו? - ממשיכים הם ותוקפים - לא יקום ולא יהיה!
אז אולי, אם באמת אנו מדברים אל הקיר, לפחות נעשה זאת באופן מכובד כלפי עצמנו. כי זאת יש לדעת: גם לגופו של העניין הממוני שאין לזלזל בו כלל ועיקר, אם לא נתייחס לערכנו אנו בכבוד, איש זולתנו לא יעשה כן. על כן, הבה נשנה קצת את הרטוריקה. שהרי, לשיטתם הם, בצורת המתקפה הטוטאלית המונחתת עלינו, אין לנו מה להפסיד.
ראשית כל יש לומר כמה מילים עבור נציגינו המסורים: כל פרא אדם יכול לצווח ככרוכיה כנפשו שבעו על סחטנות, שוד הקופה הציבורית ועוד כהנה וכהנה. על כך יש להשיב בנחת ובשקט, שהללו הם שלוחנו הנאמנים בדיוק למטרה זו, לאמור, לשמור על זכויותינו מול כל צר ואויב. לשם כך הם סותמים את אפם לנוכח כל העוולות הנעשות בבית ההוא. אם יש מי שרוצה למנוע אותם מכך, הבה יעשה את מעשיו האלימים בגלוי, ללא כיסויי בג"ץ רפורמים ושאר ירקות. או אז יראה העולם כולו את פניו הנאורים והמעוותים.
ועתה לגופו של עניין: טענת האפליה העלובה של שופטי בג"ץ, מתאימה יותר לגופים כמו ה"פנתרים השחורים", שבזמנו עשו את מעשיהם מתוך תחושה של קיפוח מבוזה, ולא לכאלו המחשיבים עצמם לנאורים ומכובדים אף בקרב האומות. כאשר שר בממשלה מדבר על כך, שאלף וארבעים שקל יביאו מישהו לשנות את דפוס חייו כבן תורה (על כך בהמשך), ומעדיף לתת את הכסף כביכול למה שנקרא אצלם "חד-הוריות" - הוא שומט את הקרקע מטענת הקיפוח של הסטודנטים, בשל כך, שאין להם שלשה ילדים ומעלה. שכן, מנגד יכולים אנו לומר לו, שאנו הם "המקופחים" כי במה אשמים אנחנו שאצלנו אין "חד-הוריות"?!?
גם באשר להשוואה זו, חייבים אנו לבקש את מחילתם של הקוראים. כמובן אין לדמות ח"ו שום קבוצה סקטוריאלית לבני ישיבה המסולאים בפז. גם לא למטרה פובליציסטית גרידא. אין אנו דורשים דבר, בגלל שלשני יש. ודאי שלא תיתכן בקרבנו מזימה, לשלול משהו מהזולת, היות ואצלנו אין בסיס לקריטריון דומה. התנהגויות מבוזות כאלו, הן נחלתן של הרודפים אותנו, יהיו מדופלמים ככל שיהיו.
אין עוול גדול יותר, מהנחלת סגנון ההתבטאות הכורך את המשפחות המסורות לתורה עם המילה "חלשים". כמו כן, עוללינו היקרים, אינם ח"ו מסכנים כי אביהם בחר בלימוד תורה ובחינוכם בדרך ד'. נהפוך הוא. רק אצל הריקים הרודפים אותנו, כל משב רוח מפרק משפחה והופך אותה ל"חד-הורית", על חשבון ילדיו, וכן, גם על חשבון המדינה. לעומת זאת אצלנו, ורק אצלנו, הורה יחסוך מפתו הוא, בשביל שבניו יזכו לחינוך הטוב ביותר. בנים אלו, שאביהם לעולם לא ישליך אותם לחברה מפוקפקת או אל מול מכשיר משחית, הם העשירים והמאושרים באדם.
ובאשר לגחמה הטיפשית הגורסת, ששלילת קצת למעלה מאלף שקלים לחודש, תגרום למישהו שינוי בהשקפתו, יש לומר, שבניגוד גמור להיסטוריה היהודית שיש בה דוגמאות אין ספור לעמידה בפני פיתויים הרבה יותר כבדים - כל הנוקטים לשון זו, כולל שרי החינוך והרווחה ומנהיגת האופוזיציה, כמו גם כמה לבלרי עיתונות - שינו את עורם בנושאים שלדבריהם עמדו בנפשם, יותר מפעם אחת בשנים האחרונות. זאת נוכח פיתויים נקלים ופחותי ערך שבושה להזכירם כלל ועיקר.
מהותו של מסע ההפחדה הפראי הננקט בשעה זו נגד הציבור החרדי, מעלה מעל פני הקרקע, עוצמות בלתי נדלות של צביעות, רוע, טמטום ואכזריות, שאין לה אח ורע בתולדות העימות בין שומרי התורה ומחלליה. נוכח מחזה סוריאליסטי שכזה, כל מי שיש בו ריח תורה, מודה לבוי"ת, שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם.
הבה אפוא, נמשיך ונדרוש את המגיע לנו, מתוך נכבדות והכרת ערך עצמית. ומעתה, גם בשם השפיות האנושית, שלדאבון לב נותרה רק בקרבנו. |