מלחמת העולמות(המטבעות)החלה!

חוק השוק העיקרי- "כל דבר עולה בדיוק כמה שמוכנים לשלם עליו בכל זמן נתון".

אם לפני שלוש- ארבע שנים מישהו היה אומר שב-2010 וושינגטון תתחיל לאמץ את מדיניות האנטי-גלובליזציה, ופקין תהיה זאת שתעמוד להגנתו. הוא היה מגיע לטיפול נפשי. אך אם לסקור את המצב כיום, אפשר לראות שזה בדיוק מה שקורה בשוק. בשבועות האחרונים הנושא שלא יורד מסדר היום בכלכלה זה הפיחות החד של בדולר האמריקאי לעומת כל המטבעות בשוק, וניסיון של המדינות הללו להילחם בפיחות הזה, בצורות אלו או אחרות. הניסיונות האלו שברוב המקרים נכשלו, גרמו לגישה לוחמנית מצד ארה"ב, ומה שקורה היום בשוק המטבעות הגלובלי כבר עכשיו נקרא "מרוץ הפיחות" ו"מלחמת המטבעות."

המטרות שמנסים להשיג הצדדים "במלחמה" זו די ברורות. נשיא ארה"ב כבר בשנה שעברה הודיע על מסלול לחיסול האי-שוויוניים במסחר הבינלאומי ובהשקעות, שגרמו בין היתר לניפוח הבועות שדרדרו את המערכת הפיננסית לתהום ב-2008. במילים פשוטות, ארה"ב מנסה להפסיק להיות "הצרכנית" הגדולה של העולם הגלובלי ובאותו זמן להמשיך לקבל את רוב ההשקעות. וזה לא השקעות שהולכות לייצור, אלה השקעות במניות ערך אמריקאים מצד הבנקים המרכזיים, שקונים דולרים, בשביל להחליש את המטבעות שלהם ולקבל יתרון בייצוא בכלל ובשוק האמריקאי בפרט.

לפי מומחי השוק של הבנק השני בגודלו בצרפת, ה-  Societe Generale הכלכלות המתפתחות ה-(emerging markets) כנראה כבר הפסידו את "מלחמת המטבעות" וניסיונות של מדינות כמו ברזיל ומדינות אחרות מהקבוצה הזו למנוע חיזוק של המטבע המקומי נועדו לכישלון.

גאל בלנשר(SG)"הם(המדינות המתפתחות) הפסידו את המלחמה עוד לפני שהחלה. את הכסף צריך להשקיע ורוב ההשקעה עכשיו מרוכזת בשווקים המתפתחים.ואת התהליך אפשר למנוע רק אם באותו זמן להפסיק את החלשות הדולר"

וזאת כי ריבית שקרובה לאפס במדינות המפותחות הביעו לעלייה בפופולריות של ה- carry trade משקיעים לקחו אשראי במדינות שיש בהם ריבית נמוכה ורכשו רכוש אחזקות בעלי תנובה יותר גדולה, וכך הם הניבו רווחים.

לכן הדולר האמריקאי הפך למכשיר עיקרי במימון ה- carry trade כי הריבית בארה"ב היא הנמוכה בין כל המדינות המפותחות(0.05-0.25%).

לעומת זאת המדינות המתפתחות לא יכולות להרשות לעצמם להוריד את הריבית לגובה האמריקאי, ולהחזיק אותה שם במהלך זמן ממושך כי זה יגרום להיווצרות בועות בשוק המקומי, דבר שיחזור בתור בומרנג במהלך הזמן.

למעשה על הבנייה של המערכת הזאת עמד הרעיון של הגלובליזציה. החברות האמריקאיות והאירופאיות הוציאו את הייצור למדינות עם כוח עבודה וחומרי גלם זולים, דבר שגרם לעלייה בכלכלה המקומית ולמודרניזציה של הכלכלות שלהם.  המערכת הזאת החזיקה בזכות הפוליטיקה של "הדולר החזק", שגרם, והרשאה לארה"ב לצרוך הרבה יותר מהייצור.

ולכן הדרך הכי פחות כואבת לחסל את האי-שוויון בכלכלה העולמית זה הפיחות של הדולר, דבר שבזכותו המוצרים האמריקאים יוכלו לנסות להתחרות על השוק האמריקאי מול מוצרים מסין, יפן, קוריאה וגרמניה. ולכן האלטרנטיבה היחידה זה פרוטקציה ופיחות זוחל(*).

אף אחד כבר לא מופתע מזה, ואפילו סין הפנימה, שהמצב הנוכחי במבנה הכלכלי הגלובלי לא יכול להמשך כך, ולכן צריך למצוא תחליף. ומפה באה העלייה האטית של היואן, והתוכנית הרשמית של הממשל בפקין לעליית היבוא ולייצוב היצוא.

בארה"ב הכלכלה מתחילה להאט, והעליה של האבטלה שנמצאת המיקום שיא, מנסים למנוע את הבעיה בעזרת הזרמת הכספים המאסיבית של הממשל לשוק. אך רוב הדולרים המודפסים הולכת לא לייצור מקומות עבודה בשוק המקומי, הם מושקעים במהירות במדינות בעלות כוח עבודה זול אדמה ואוצרות אחרים.  הכלכלות של המדינות הללו, פשוט לא מסוגלות לאכל במהירות את כסף שנכנס לשוק המקומי, ולכן הממשלות נאלצות להתערב בשביל למנוע את הזרם הספקולטיבי של ההון.

לכן הניסיונות לשבור במהירות את המערכת הפיננסית, שנבנתה במשך עשורים, לא תביא לשום דבר טוב ובטווח הרחוק תביא לכאוס. גם אם האמריקאים ינצחו "במרוץ הפיחות", הם לא יצליחו להוריד את היבוא בזמן כל כך קצר. לא משנה כמה הבדל יש בסופו של דבר בפער הטכנולוגי בין ארה"ב לסין, לייצר בארה"ב מוצרים שיהיו שווים במחיר להצעה הסינית בלתי יתאפשר בזמן הקרוב. לא רק זה, הניסיונות האלה גורמים, ויגרמו התנגדות חריפה מצד כל המדינות, שבזכותם תנסה ארה"ב לצאת מהמשבר בצורה סופית ולשנות את הכלכלה לתנאים החדשים. לכן ההערכה שלא יתאפשר שלום בזמן הקרוב "במלחמת המטבעות".  

 (*) פיחות זוחל (Gradual Devaluation)- הוא שיטה מקובלת להפחתות יזומות של שער החליפין של מטבע לעומת מטבעות אחרים.