הרעיון:

לחייב קבלנים להשאיר בפרויקט אותו הם בונים מספר דירות אותן הם צריכים להשכיר במחיר מוזל לקבוצות שונות.

למעשה הציבור משלם ולא הקבלנים מפני שאם נכריח את הקבלן להיתקע הם דירות למשך שנים הוא יאלץ להוריד את המחיר שיסכים לשלם למנהל עבור הקרקע כלומר פחות הכנסות למדינה.

לגביי הזוכים המאושרים, כמה שנים הם יוכלו לגור בדירה שהם לא באמת יכולים להרשות לעצמם?  האם נעקור אותם מביתם לאחר מספר שנים מועט ולמעשה נחזיר אותם למצבם הקודם או שנלך על שיטה של קחו בית לכל החיים במחיר מצחיק ושהחברים שלכם שלא זכו ישלמו מיסים בשביל לממן את זה?

מה לגביי הורדת המחירים בשוק? בדיוק להפך, פחות דירות ימכרו כלומר יהיה פחות היצע של דירות, אפילו שוק השכרת הדירות לא ירד מאחר והמדינה הופכת לשותפה לביקושים בשוק ההשכרה בכך שהיא עוזרת לאנשים שלא יכלו להשכיר בית מסוים לקבל אותו במחיר נמוך יותר ובכך מגבירה את הביקוש ומעלה את המחיר לאלו שלא מקבלים דיור מוזל.

המשמעות האמיתית:

קבוצה קטנה תזכה באפשרות לגור בבית מעל ליכולת שלהם במחיר מוזל על חשבון משלם המיסים. בנוסף לאחר מספר שנים  נאלץ לעקור אותם מביתם ללא כל אפשרות מצידם לחזור לרמת החיים הזו בכוחות עצמם.

הצעות לשיפור:

על מנת לפתור את הבעיה עבור מספיק אנשים צריכה המדינה לבנות מאות אלפי יחידות דיור תחת הפרויקט, באופן זה היא תוכל להעניק לכולם מחירי השכרה זולים ואפילו להוות אלטרנטיבה לשוק ההשכרה ולאלץ את המשכירים הפרטיים לרדת במחירי ההשכרה למחירים קרובים למחירי המדינה.

רגע אבל בעצם אם המדינה הייתה משחררת לקבלנים מאות אלפי יחידות דיור ממילא המחירים היו יורדים ולא היה צורך לעמוד בתור לדיור ציבורי מוזל אלא פשוט לקנות או להשכיר בשוק החופשי (אבל אז בעצם מה היו עושים כל הפוליטקאים).

רגע ברצינות:

בהולנד שוק הדירות להשכרה נשלט ע"י אגודות דיור שמשכירות לזכאים דירות במחירים מוזלים, בעקבות האגודות האלו ומספר חוקי מגן על שוק ההשכרות אין כמעט שוק להשכרת דירות בהולנד אך לקבלת דירה דרך האגודות יש תור ארוך של עד 15 שנים, אלו שקיבלו דירה לבסוף זכאים לה למשך כל חייהם והדבר יוצר שוק שחור של זכאים המשכירים דירות ללא זכאים במחירים גבוהים.

אנחנו באמת רוצים להיות שם?

הבעיה היא ששינוי בשיטה המוצעת יקרה רק אם המדינה תיתן אלטרנטיבה אמיתית ולא רק דירה פה ודירה שם לכמה ברי מזל, ואם כבר עושים שינוי אמיתי לא זו הדרך.