לא הצלחתי לישון

אני קצת משתעל

וקצת לבד

אז ירדתי לכתוב

עם תה + כפית דבש

והדלקתי נר.

כמו לחגוג את האירוע

או לקדש אותו

ולהכניס לו טיפת שמימיות.

לו חייתי במאה ה 14

ודאי דיו וכסת היו מלווים אותי

בתפקידי כליצן חצר.

לא סיפרתי לך עד עכשיו ... אבל זה היה החלום שלי

להיות ליצן החצר

שמותר לו לומר הכול ...

די מימשתי את זה

באופן מפתיע.

הנר מחבק אותי.

אני חי על טורים גבוהים מאוד

ובלילות כשי לי לכבות את עצמי במכה

כנראה שאני צריך תהליך ממושך יותר של האטת קצב

עד ההירדמות.

מלטף את הקלידים. קלידי המקלדת

בדיוק כמו ששנים רבות

ליטפתי את מקלדת הפסנתר.

אני קצת מתגעגע אליו ...

ניגנתי מגיל 9 ועד לפני 3 שנים

33 שנים ניגנתי.

בגיל 40 החלטתי להוציא אותו מהבית

אחרי שהבנתי בבום אחד, שהוא מכניס מלאנכוליות לחיי.

שהוא משמר את המלודיות העצובות והכאב

שהוא חלק מהקונספירציה הפנימית שלי לימור הכאב בחיי.

הבנתי שאני יודע לג'נגל עם הקלידים ולאלתר מדהים

כל מנגינת כאב, וללא תוים. משמיעה בלבד.

פשוט עשיתי אהבה, עם הפסנתר, הקלידים והכאב.

אנשים אהבו לשכב ולהקשיב לזה ...

הכאב עטף וחיבק גם אותם.

מכיוון שלא ידעתי לנגן דברים שמחים

נפרדנו.

מאז אני שומע באוטו מוזיקה

בעיקר טראנס.

גדלתי אגב על Bach. עוצבתי ע"י Bach. הרגשתי חיים

על פי Bach. יוהן סבאסטייאן כמובן.

היום, דקה אחרי שהאוטו מניע

אני שם משקפי שמש

וכובע מצחייה שחור

מוזיקה ב FULL VOLUME

וחי! רוקד באוטו בכל נסיעה

מתופף ברגל שמאל.

יש מקום לנר בחיי

ולכתיבה חרישית

אבל בתוכו כתמיד

אני חי ובועט

Live and kicking

טורף וחושק.