הרבה פעמים אני שומעת או קוראת על כך שכדאי ללמוד לבקש דברים כי אז יש הרבה יותר סיכוי שנקבל אותם. מקסימום, אומרים אותם היועצים, יסרבו לנו וזה לא אסון. ייתכן שזה לא אסון אבל כל פעם שאני מבקשת משהו ומסרבים לי אני מרגישה זוועה (אפילו אם זה דבר שאני יכולה להסתדר בלעדיו). סירוב גורם לי להרגיש בושה אדירה על כך שבכלל העזתי לבקש. אני מייד מרגישה חוצפנית.
אני יודעת שאין כאן הרבה הגיון, ושבקשות נועדו בדיוק בשביל שלזה שמבקשים ממנו יהיה החופש להסכים או לסרב, ובכל זאת מיד אני מרגישה שאם סירבו לי זה סימן שמלכתחילה לא הייתי צריכה לבקש. דרך אגב, אני דווקא מאלו שלא קשה להם לסרב לבקשות של אחרים והרבה פעמים אני מסרבת. כמובן שבמקרה כזה אני לא חושבת שמי שביקש ממני הוא חוצפן (אלא אם כן זה סטודנט שלא מכיר את מקומו). אני גם שמחה שמבקשים ממני דברים שאני כן יכולה להיענות להם, ובכל זאת בעצמי נמנעת הרבה פעמים מלבקש כי יש סיכוי קטן שיסרבו לי. |
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
רק על תשכחילהקליט את הסטפס ועמידת הראש ותעלי את הוידיאו.
זה מה שמוזר שזה לא סוף הדרך אבל לפעמים זה פוגע כאילו זה כן.
שיהיה לך בהצלחה ואם תקבלי סירוב תפני אלינו לעידוד.
לי איכשהו קל הרבה יותר לסרב מאשר לקבל סירוב. אפילו קשה לי להציע משהו מפחד שיסרבו להצעה.
איזה יפה מצידם שהם באו כל יום. זה בטח ממש מעודד במצב כזה. סיפור כזה יכול בהחלט לחזק את הבטחון באפשרות לבקש דברים שכן זו בקשה ממש גדולה שנענתה.
למרות שבהחלט שני המצבים אינם נעימים!
אבל אז מייד החלטתי לבקש, שכל יום יגיע מישהו אלי מהעבודה ואם אצטרך אבקש. וכך היה , היו אצלי בתורנויות וזה שינה אצלי משהו במסוגלות לבקש
נראה לי שאצלי זו בעיה בכל תחום. פעם הייתי בוכה אפילו אם פקיד בבנק סירב לעשות שירות כלשהו שביקשתי (על זה כבר במאמצים רבים פחות או יותר התגברתי) ולמעשה היה לי ממש קשה להיכנס לבנק ולבקש שרות כלשהו.
הדוגמה הקונקרטית שבעקבותיה כתבתי את הפוסט היתה משהו שולי יחסית: ביקשתי שהסטודנטים שלי יוכלו בשבוע הבא להשתמש באיזושהי סדנא של מחלקה אחרת וסורבתי. למרות שזה באמת לא קריטי הרגשתי זוועה והצטערתי על הרגע שביקשתי.
מענין מאד שבני אדם מתייחסים אחרת לסירובים בתחומים שונים. אחד אין לו בעיה לקבל סרוב להצעה רומנטית אבל ייפול למרה שחורה כתוצאה מדחייה בעודה ואחר הוא איש שיווק מעולה אבל מפחד לדבר עם בחורה וכו'
את בטח ספורטאית מצויינת כי נראה שיש לך המון משמעת עצמית באימונים. אני משתדלת להתאמן אבל כל פעם שמגיע סירוב כזה ואני רואה עד כמה זה עושה לי זה בהחלט מיאש.
פשוט מתאמנת כל כך מבינה אותך.
הפחד מן הסירוב
הוא שגרם לי לא לבקש
אבל עכשיו זה הרבה יותר טוב
ובטח תשאלי אותי איך עשיתי זאת.
כמו כל דבר בחיים
על ידי אימון
פשוט התחלתי לבקש.
תודה