הרבה פעמים אני שומעת או קוראת על כך שכדאי ללמוד לבקש דברים כי אז יש הרבה יותר סיכוי שנקבל אותם. מקסימום, אומרים אותם היועצים, יסרבו לנו וזה לא אסון. ייתכן שזה לא אסון אבל כל פעם שאני מבקשת משהו ומסרבים לי אני מרגישה זוועה (אפילו אם זה דבר שאני יכולה להסתדר בלעדיו). סירוב גורם לי להרגיש בושה אדירה על כך שבכלל העזתי לבקש. אני מייד מרגישה חוצפנית.
אני יודעת שאין כאן הרבה הגיון, ושבקשות נועדו בדיוק בשביל שלזה שמבקשים ממנו יהיה החופש להסכים או לסרב, ובכל זאת מיד אני מרגישה שאם סירבו לי זה סימן שמלכתחילה לא הייתי צריכה לבקש. דרך אגב, אני דווקא מאלו שלא קשה להם לסרב לבקשות של אחרים והרבה פעמים אני מסרבת. כמובן שבמקרה כזה אני לא חושבת שמי שביקש ממני הוא חוצפן (אלא אם כן זה סטודנט שלא מכיר את מקומו). אני גם שמחה שמבקשים ממני דברים שאני כן יכולה להיענות להם, ובכל זאת בעצמי נמנעת הרבה פעמים מלבקש כי יש סיכוי קטן שיסרבו לי. |