מתגלגלת בעשב הרענן והירקרק, לח קמעה... ריח האדמה ומספר חיפושיות אדמדמות עם נקודות שחורות נוחתות במעופן עליי... מדגדגות כשהן מתהלכות על עורי מריחה שואפת בעיניים עצומות אותך אמא אדמה (זכרון ילדות) צוללת עמוקות בים התכול צלול עד אשר תם בריאותיי החמצן.... מבקעת את פני המיים ושואפת לקרבי את האוויר של בוקר קיץ חמים (זכרון ילדות) מתגלגלת בין הסדינים גופך בגופי מגלה תענוגות וחביונות זיעה נדבקת בזיעה נשימה בנשימה לשון בלשון מתגלגלת בתוכי (זכרון נעורים) מילים מילים מילים כתובים על הנייר המקומט מוציאה לא פעם ולא פעמיים מן המעטפה הבלוייה המתפוררת קוראת שוב ושוב מילות אהבה, תשוקה וגעגוע למה עזבתי אותך...... (זכרונות אהבה ראשונה) תמונות באלבום זה מה שנשאר גופך כבר איננו איתנו רק נשמתך..... לכתך הותיר שריטה בנפשנו ההיית באמת או חלום? ההיה זה מציאות או דמיון? הזכרון מנסה לחמוק להתפוגג נאחזים בכל פרט או בדל של תחושה לחיי נוגעת בלחייך כשנשקנו לפרידה ואמרנו שלום זו הפעם האחרונה. |
חייםטובים
בתגובה על אהבה חורפית
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
טהורה וברורה
יש בה גוונים יש בה רזים
אך ללא ספק - מציאות היא
אוהבת את כתיבתך
שבת שלום
נטלי
כמו תאריכים ומועדים בלוח השנה "שמחליטים בשבילנו" מה ואיך להיות ומתי, כך גם כל ההגדרות השרירויות של תחנות בחיינו נראות מאולצות כלשהו, נוכח המציאות, שהיא בעצם זרם שוטף של התרחשויות. בחלקן אנו "משחקים תפקיד" והאחרות פשוט קורות סביבנו, או לנו, ללא כל בחירה ואפשרות להשפיע על מהלכן.
נהר החיים זורם והמים לעולם אינם אותם המים במקום מסוים...
אבדן הוא אבדן!!
תודה
זה משחרר
לכתוב
כאב
טומבוי יקירה...
מרגישה חזק את כאבך....
מחבקת אותך...
הרב ויצמן כתב פה באתר שהמוות הוא רק התחלה...ולא הסוף....(את יכולה להכנס לקרא...מאמר מעניין)
אני מעדיפה להאמין בזה......זה נראה לי אמיתי....
בטי
ולא לאט הכנסת עוד כאב קטן ועוד אחד...
והסתיים עם הכאב הגדול הזהוהשריטה!
כואב.
נורא.
אין מילים.
בא לח ממש לחבק אותך..
חיבוק.
על גלעד.
באמת משהו מיוחד
ועכשיו את כותבת לי מן פוסט כזה
והדמעות פשוט זולגות מעצמן.
אני בטוחה שכל מה שכתבת הוא מציאות
אבל לפעמים יש לנו נטיה לערבב עם חלום
בעיקר כשעוברות השנים.