מהו טיב האינטראקציה שלכם עם ילדיכם בטלפון הנייד? האם קורה שהילד נמצא באחריות של מורה / מדריך / בייביסיטר ומתקשר אליכם במקום לפנות לגורם הסמכותי שנמצא לידו? האם קורה שהילד שולח אליכם הודעת התייעצות במקום להתמודד עם הסיטואציה בכוחות עצמו? אנו ערים לכך שילדים רבים מחזיקים בפלאפון ומגילאים קטנים יותר ויותר. ברוב המקרים אנו בוחרים לתת לילדים להחזיק בניידים הקטנים משום שזה מסב לנו נחת – בידיעה שהילד נמצא במרחק של לחיצת כפתור. בעידן שבו מפחיד לתת לילדים להסתובב מחוץ לבית, יש לכך ערך רב. אותם מכשירים קטנים משמשים גם כמקור לאינטראקציה עם הילדים, בעולם שבו הם שולטים ולעתים בקלות רבה יותר מאשר במציאות. אך במסגרת אותה האינטראקציה, קורה לא אחת שילדינו מנצלים את התקשורת המהירה והפתוחה על חשבון פיתוח כישורי עצמאות משלהם.
פעולות החיוג ושליחת הודעות הן פשוטות וקלות לביצוע בשעה שהקשר שלנו עם המכשיר הנייד הולך ומתהדק. השילוב מביא לכך שלעיתים רבות אנו "רצים" לתקשר מחשבה או שאלה שיש לנו למישהו אחר (מה שמוכר גם בפייסבוק, בטוויטר וכו), לפעמים עוד שטרם הספקנו לעבד את זו ולגבש לגביה עמדה. כידוע, ילדים "קלים יותר על ההדק" בתקשורת טכנולוגית, מה שעשוי לפגוע בתהליך ההתמודדות שלהם מול סיטואציות שונות בעולמם. מצד ההורים, זה נחמד להיות בקשר השוטף עם הילדים, ולהיות שם בשעה שהם צריכים עזרה, אך האם זה תמיד נכון לענות להם ולכוון אותם? יש מצבים בהם עדיף לתת להם להתמודד בכוחות עצמם. זה יתרום לפיתוח כישורי החשיבה שלהם, יאפשר להם את ההזדמנות לנקוט בעמדה ולמצוא פתרון לבעיה.
יש מקום, כהורים, לחשוב ולהגדיר את סוגי הסיטואציות בהן "נכון" להתקשר ולבקש עזרה והכוונה, לעומת מצבים בהם נכון לילד לנסות ולהתמודד בעצמו. כמובן שלא נרצה לדחות את ילדינו כשהם מתקשרים בשלב מצוקה, לכן אפשר להתמודד עם הנושא בכמה צורות: 1. לשוחח על כך מראש – לנהל שיחה משפחתית שבודקת מה נחשב עדכון, מה כ"מצב חירום" ומה הוא מצב נורמאלי שבו הילד יכול לעצור ולחשוב לפני שהוא מחייג. לדוגמה, אם הילד נמצא עם בייביסיטר והאח הקטן מתחיל לבכות – האם הילד צריך להתקשר מיד או שאתם מצפים שיסמוך על הבייביסיטר למצוא פתרון? לפני שהוא מתקשר, על הילד לשאול את עצמו, האם הוא בכלל בחן את המצב? האם נכון ישר להתקשר להורים? אולי הילד יכול לעזור לבייביסיטר לחשוב על פתרון? עבורכם, הגדרה שכזו עשויה גם לעזור בהורדת העלויות החודשיות של התקשורת הסלולארית. . . 2. בשיחה, לכוון אותו להגיע לפתרון בכוחות עצמו – אם הילד מתקשר מבית הספר משום שאינו מרגיש בטוב – האם אתם מצפים שיתקשר מיד, או שקודם יפנה למורה או לאחות בית הספר? במקום להגיד לילד "לך לאחות" תוכלו לכוון אותו לענות על השאלה בכוחות עצמו. 3. לעודד את הילד לחשוב ולפעול באופן עצמאי ולסמוך על עצמו – אפשר לבקש מהילד לספר על בעיה שהתמודד איתה לאחרונה ולעודד את הדרך שבה פעל (או לכוון אם צריך לדרך אחרת).
ילדים שמתמודדים עם סיטואציות בכוחות עצמם, נהנים מפיתוח של כישורים שילוו אותם כל חייהם, כמו היכולת לקבל החלטות, פיתוח הביטחון העצמי ועוד. לכן, חשוב שייקחו רגע כשעולה בעיה או מחשבה, שיתמודדו עם זו, יתכננו עבור עצמם מה הם חושבים שצריך לעשות ויבצעו את הפתרון בכוחות עצמם - כמו גדולים. כמובן שזה לא תמיד פשוט, גם לא עבור ההורה לראות מהצד – אך זה לא אומר שתמיד צריך למצוא עבורם את הפתרון. כמובן שזה טוב וחשוב להיות שם עבורם כשמשהו עולה, לתמוך בהם ולעודד אותם. אך זה לא סותר את הצורך לתת להם לפעול בתוך הסיטואציה במקום למצוא פתרון קל אצל אמא או אבא. מתוקף אותה קלות ללחוץ על כפתור ה"חייג”, ילדים לעיתים מוותרים על התמודדויות שכאלה. אך להתמודדויות אלה יש ערך לקראת העתיד שלהם. זה גם יפתור בעיות רבות אם חס וחלילה יום אחד יאבדו את הטלפון. . .
האם אתם זוכרים סיטואציה שבה הילד פנה אליכם עם בעיה במקום להתמודד בעצמו? מה אתם עשיתם? |
