כותרות TheMarker >
    ';

    עיתונאי אזרחי

    יומן אישי של ד"ר מיכאל מירו, עיתונאי אזרחי שחוקר את החברה האזרחית למעלה משלושים שנה.
    © כל הזכויות בבלוג הזה שמורות למחבר, מיכאל מירו.

    עיתונאים בלירה

    5 תגובות   יום חמישי, 28/10/10, 13:08

    אני יודע שזה נושא לא בכותרות, לא ממש מעניין, אבל בכל אופן תקראו ותפיצו את המסר.  זה נוגע לכל אחד מאיתנו מבוגרים וצעירים כאחד.

    מדינת ישראל רוויית רפורמות, כאחוזת תזזית.  כל ממשלה שמכבדת את עצמה ממציאה רפורמה כזו או אחרת. ממשלת אולמרט המציאה את הרפורמה ברשות השידור.  ולמה אני משתמש במילה המציאה? כי עד היום, בסוף 2010, אף אחד לא יודע מה מצבה הכלכלי של רשות השידור.  אין עדיין דו"ח כספי מבוקר על ידי רואה חשבון שיצביע על המצב האמיתי.  אבל זה לא הפריע לאף אחד להמציא את המספר שבע מאות, לא סתם מספר אלא מדובר בשבע מאות בני אדם, מוותיקי השידור הציבורי שהרפורמה הזו קבעה שהם מיותרים.  איך הגיעו למספר הזה מבלי לבדוק מה באמת נדרש כדי להפעיל רשות שידור, על כך דילגו ונצמדו לשבע מאות העובדים המסורים שכל חטאם הוא בכך שעברו את גיל חמישים.  אחוזים בתפישת ה"נוער לשלטון" המשיכו להכפיש את הוותיקים כאילו מדובר בעובדים שעולים הון וצריך להביא צעירים שיעבדו וירעננו את השורות.  איך מרעננים את השורות ללא הידע והניסיון הנדרשים בעבודה כזו? זה לא מעניין אף אחד. וכך התגלגל לו העניין בלי דו"ח כספי, בלי תוכנית, בלי חזון, חתמו על הבנות לזרוק הביתה שבע מאות עובדים.  מעניין שלפתע כעת, כשמתפרסם דו"ח הממונה על השכר מתברר שהנתונים שנמסרו למקבלי ההחלטות לא היו נכונים.  על פי הדו"ח יש ברשות השידור בשנת 2009 1713 משרות.  כיצד זה מסתדר עם פיטורים של 700 איש כדי להגיע למספר הקדוש של 1271 משרות במבנה שאחרי הרפורמה?  במתמטיקה פשוטה מדובר על צורך לפרישה או לפיטורים של 442 איש "בלבד" אם בכלל.   כאמור, מדובר במשחקי מספרים, בה בשעה שמדובר בשבע מאות בני אדם, שמפרנסים משפחות בכבוד זה שנים ורוצים להמשיך ולהתפרנס בכבוד ולא להישאר בטלים בבית עם פנסיה שתמיד תהיה נמוכה ממה שמקבלים בעבודה.  מיותר לומר שבני חמישים ומעלה אינם רצויים בעולם העבודה האכזרי בימינו.  פרט לכך האם מישהו מאנשי האוצר הסביר למקבלי ההחלטות מה ההיגיון הכלכלי לפטר את הוותיקים שבלאו הכי יוצאים בשנים הבאות לפנסיה למה צריך לבזבז לשם כך כספי ציבור.

    וכעת נגיע אל נוסחת רענון השורות.  שימו לב, אנשי האוצר מדברים בלי להתבייש שהם "לא פוגעים" במשכורותיהם של אלה שיישארו, נושא שנתון בויכוח, כי גם כאן יש הטעייה של העובדים בשכבת הביניים.  הם הבאים בתור לעוף כשרשות השידור תקלע למצב קשה בעוד שנתיים עד חמש, עובדה שאין עליה חולק, גם בקרב המצדדים ברפורמה. בניגוד לדור הביניים, הדור הצעיר - החדשים - מוגדרים בעגת האוצר "דור ב'" הם יהיו זמניים בעבודה עד שמונה שנים בגרסה אחת, שבע שנים בגרסה אחרת או חמש בגרסה נוספת.  שכרם ההתחלתי יהיה בסביבות חמשת אלפים שקלים ובחישוב שנערך מי שישרוד עשרים שנה יגיע לסכום של קצת יותר משמונת אלפים בגרסה אחת או עשרת אלפים בגרסה אחרת.  נוהל פיטורי עובדים גם הוא מעניין די בשתי הערות ממונה כדי לפטר עובד.  במילים אחרות דור ב' הוא סוג ב', עיתונאים שיהיו מסורים להוראות ההנהלה ולא להוראות האתיקה המקצועית ובודאי לא לדרישות העיתונאיות.  מובן שצעירים יראו בעבודה זו עבודה זמנית עד למציאת מקום עבודה אחר.  לא יהיה תהליך של התמקצעות רק תחלופה בלתי פוסקת של עובדים שתרסק את הארגון.  טאלנטים שיקבלו למעלה מעשרים אלף שקלים, מוכשרים ככל שיהיו לא יצליחו לשמור על רמת השידור, בפרט שמדובר בשידור ציבורי.  מעבר לכך איזה מין מסר זה לצעירים, שאנחנו המבוגרים מזלזלים בהם, לא רוצים שהם יתפרנסו בכבוד. מדובר בילדים שלנו בעתיד שלנו ושל מדינת ישראל.

    בימים אלה מכניסים למתקני הרשות שעון נוכחות, עוד מסימני המהפכה התעשייתית מחשבה עתיקת יומין, מימי המהפכה התעשייתי הראשונה, לפני מאתיים שנה, שאין לתת אמון בעובדים וצריך להחתים אותם על שעון נוכחות, שיגיעו בשעה מסוימת לעבודה ויעזבו בשעה אחרת.  כעת המאבק על השעון הפך למאבק אידיאולוגי.  תקראו בעיתונים את הראיונות שבהם מדגיש מנכ"ל רשות השידור את חשיבות השעון.  הדיונים על השעון והצורך בזריקת עובדים מסיחים את הדעת מהבעיה המרכזית והיא מה תפקידה של רשות השידור הציבורית ומה מקומה בחברה שלנו ובמפת התקשורת.  

    חבל שכך הם הדברים אבל זו דוגמא מאלפת לכלל הרפורמות שממשלות ישראל מובילות ומרביתן רפורמות כושלות. האם מישהו זוכר את הרפורמה בחינוך שבה "תקעו לנו" את חטיבות הביניים, כבר התרגלנו למרות שלכולם ברור שזו הייתה טעות. האם מישהו זוכר את תעלת הימים שדיברו עליה ב1983. אלה סתם דוגמאות לכך שמדינת ישראל פועלת בשיטת "סמוך" ולא בחשיבה מערכתית.

    ובחזרה למה שפתחנו.
     השידור הציבורי חשוב לכל אחד מאיתנו, חייבים לעשות שינויים ולהתאימו לצרכי החברה והמדינה ואת זאת עושים במחשבה תחילה. רעיונות יש בשפע ועדיין לא מאוחר.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/10/10 14:41:
      הרי לך סיבה טובה מדוע לא נפסיק לריב (משמע שירך מהשבוע שעבר, פאסה).
        30/10/10 18:09:
      ריקי הסרט שראיתי הוא מציאות וזו הסיבה שאנחנו נזעקים וזועקים את עתידו של מקצוע העיתונות בישראל כדי שהמעוז האחרון לא יכבש על ידי אלה שרוצים עיתונאים משרתי הנהלה כזו או אחרת. לדעתי אפילו הפוליטיקאים אינם ערים למה שפקידי האוצר מבשלים כאן. למה הם עושים זאת? אני מעריך שאת יודעת שהם רואים בתפקיד הממשלתי שלהם קפיצת דרך לחיקם של בעלי ההון.
        30/10/10 14:38:
      בדיוק ראיתי שוב את הסרט "רשת שידור" של הבמאי סידני לומט משנת 1976. הסרט מספר את סיפורה של רשת שידור שנקנתה על ידי תאגיד. כתוצאה מהשתלטות התאגיד על הרשת משתנה הגישה אל תשדיר ה"חדשות": מפטרים את העובדים הותיקים, שעניינם להביא לציבור חדשות עיתונאיות, ובמקומם שוכרים עובדים שהופכים את משדר החדשות לתוכנית בידורית. ה"חדשות" כתוכנית בידור משרתת את האינטרסים של בעל ההון, מנהלה החדש של התחנה. שכן, בעלי ההון אינם מעוניינים בציבור שמבין מה המטרה האמיתית של הרפורמות השונות בכל התחומים.

      עד כמה שידיעתי מגעת, בארץ רשות השידור היא הערוץ היחידי שנותר מחוץ לשליטתם של אילי ההון, כך שלא פלא שהיא על הכוונת.
        29/10/10 09:19:
      אכן זה מצב שקורה בשטח זמן רב אך כעת פקידי האוצר מנסים להכניס אותו לאחד ממעוזי הדמוקרטיה אם הם יצליחו ברשות השידור הדלת תפתח למקומות רבים באין מפריע
        29/10/10 09:04:
      לאט לאט כולם (למעט "הגבירים") יהפכו לעובדי קבלן. ממש עתיד "ורוד".

      ארכיון

      פרופיל

      עיתונאי אזרחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין