עוד בדיחה ישנה , אבל תותחית. שמסבירה את האמירה שבכותרת.... 

באחת מההרצאות באוניברסיטה על מדע ההתנהגות , 

המרצה מכניס טלפון למרכז האולם , אחרון הסטודנטים מתיישב והוא פותח בהסבר .

"היום אני אדגים בפניכם את שלושת הרמות השונות של התעצבנות רגילה"

הוא מרים את הטלפון  ומחייג למספר...

המרצה: "שלום , אפשר לקבל את חיים?" 

צד שני: "זו טעות , אין כאן חיים " 

"וזו היתה סתם שיחה... שימו לב מה קורה עכשיו ..." 

מרים שוב את הטלפון ומחייג לאותו המספר... " שלום , אפשר את חיים בבקשה ? " 

מהצד השני :" אמרתי לך , זו טעות , אין כאן חיים..." טריקה.

המרצה: "זה היה השלב הראשון , עתה נדגים שלב שני"

מחייג שוב לאותו המספר , " שלום , את חיים בבקשה ?"

צד שני : " אמרתי לך , זו טעות , אל תתקשר למספר הזה..." טריקה.

המרצה:" וזה היה השלב השני .... , עכשיו נדגים את השלב השלישי והמכריע ... "

מחייג שוב לאותו המספר... " שלום , את חיים בבקשה..." 

צד שני: " דייי!!!! יא חתיכת טמבל .... !!! אמרתי לך שזו טעות ...!!! תפסיק להתקשר לכאן !!!!" 

המרצה מנתק , מחייך לקהל הסטודנטים ואומר :" וזה היה השלב המכריע ...והאחרון "...

בקצה האולם , מרים את ידו אחד הסטודנטים ...

"כן , מה יש לך להגיד " שואל המרצה... 

הסטודנט: "יש עוד שלב אחד , אדוני המרצה.... "

המרצה , מגיב בפליאה על הזלזול בידיעתו ונסיונו .." ובכן , אם אתה יכול , אנה הדגם " 

הסטודנט ניגש לטלפון ... 

מחייג לאותו המספר.... 

"שלום ... אני חיים , אולי השאירו לי הודעות ? " 

וזה השלב הרביעי .... 

לעולם אל תחשבו שזה נגמר , עד שזה ממש לא נגמר...