יש לי פטיש למסמר (הערב) שעושה אותי סוכה מקושטת (ניצוצות ונוצות) ומקושתת (ראש קדימה, גברות) וניצת שערות (לא רבות) מציצות עליי מעת לעת ------- דעתי מגובשת (גביש של מה) ולרוב אני הולכת על פיה. תהום שנמצאת בפי (אפשר לדבר גם על התהום שבפי הטבעת אבל) ------ כאייל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג. אל תהרוג -------- אם הייתי חתולה או בוא נאמר נמרה היית מספק את כל צרכיי אבל אני לא
הנפש מבקשת אהבה
(ח. בת-אליעזר) -------- צריך למצוא דרך לשים את הסיפור במקום, לנקות את הmind אמרתי (ובלב אני מוסיפה לנקות את ה mine ) ------ בוא בשלוש נפתחות ירכות הפכתי שולחן ושרפתי נרות ובטרם ------- fuck you I will do what you tell me ------ שתיתי מילים בקשית זה עולה יותר מהר לראש ויורד יותר מהר במורד. אכלתי פירורים בכף תחושת השובע כמו השינה נאבדת ומתאבדת לי לתוך הקיבה (כמה גבוה אפשר לרדת?) ------- אולי אתה רוצה לעבור לגור במשולש? ------- נ. שמר התאימה לי אתמול: כל הבוקר הכינרת לא חדלה לסעור בכחול היא מזמרת שיר לחג עשור
ואני לא חוגגת כלום היום. חוץ מנסיעה לדרום שמחכה לי (אולי יסנוורו אותי בדרך בתואנה שזו תאונה. אני אשמח) ------- אתמול הייתי באזכרה. בחנייה היו שבעה עשר רכבים שטחיים וגבוהים ושלושה אופנועים (רק אחד זכרתי: קווסאקי KLE 500). בית העולמות זה המקום הכי נאה (בעיר ההיא). כל שנה בין מילות הקדיש לאש-כבה עובר מרחוק אופנוע. השנה היו מטוסים ומלא (מלא) ציפורים. בכיתי במשקפי שמש ואז הורדתי (זה קלאסי מידי בית קברות ומשקפי שמש) רציתי לראות ישר הפער (המתמיד והגובר) בין הירוק העז והמעז ובין ידיעת הסוף שמתחת מביא אותי (תמיד) לחשוב על מגוון הצורות של הנשמה ------ שיח-חיים-בין-מתים: תראה, מישהו שם שלייקסים על קבר, בטוח סבא שלו – שמעתי על אחת שהיה כתוב על המצבה שלה את השם והשנים ומתכון: העוגיות של סבתא רחל – צריך לצאת פעם לסיבוב בתי קברות עם מצלמות – יש אחד שלא היה כתוב כלום, לא שם, לא שנים. רק החתימה שלו מת-נוססת – איזה מוזר זה להיות פה אחר הצהריים השמיים נמוכים (זה יותר מתאים מצהריים, לא? השמש הקופחת קונ טרסט ית מידי) -- איך היא באה ככה עם הציצי בחוץ – איך זה שההוא לא בא השנה – השנים, השנים, מי היה מאמין
ותמיד מגיע השלב של מחשבות על מין --------- why does my heart feel so. --------- פריחה צהובה בלילות אתה מפשיט אותי מתוך העירו ניות ובמהרה שב ומכסה על גוף מסופק כמו לא היה אפשר ממש להאמין כאילו כלום ... כמה אור בתהום הזאת.
וברגע אחד שקדים בשוקולד חורף אולי אהבה.
לא להניח לך להניח לי לרבוץ רפת איברים ורחם אל מול ההתרחשות הבוטה הזאת פורנוגרפיה רגשית.
(ל. יעקב) --------- ריבי גדות.
|