לאחר מחלה קשה וקורסים מדהימים של טיפולים נסעתי לחופשה בארצות הברית אצל חברים ..
קרוב לביתם יש קולג' של הקורדון בלו המוסד הכי טוב שיש ללימודים קולינריים , עמדתי מול הבנין בפסדינה קליפורניה והרגשתי שרגלי רועדות מהתרגשות !!!! התקשרתי וקבעתי פגישה עם יועץ סטודנטים. כמובן שכל הבוקר הסתובבתי סביב הזנב שלי .. יצאתי לפגישה והגעתי שעתיים וחצי לפני הזמן !!! כן זה עוד לא קרה לי אף פעם לא מאחרת אבל גם לא מקדימה בהגזמה. שוב עמדתי מול הבניין כולי מרוגשת לא מאמינה שאני נכנסת לקודש הקודשים .. היכל ההיכלים של הידע והענין של מיקצועי . בחוץ ראיתי הרבה תלמידים במדים מתוקתקים .. הם היו כל כך צעירים , התחלתי לחשוש אולי אני מבוגרת מדי ללמוד כאן ,אבל בכל זאת ישלי פגישה !!! מילאתי טפסים ונכנסתי לפגישה עם קנת ויליאמס אמריקאי פחות או יותר בגילי , מילאתי טפסים הייתי במיבחנים ליהגתי ארוכות עם בוחן באנגלית והתפלאתי מעצמי שלא התבלבתי.. לאחר סיור ובדיקת התוצאות הודיעו לי התקבלת ללימודים לתכנית מלאה של 21 חודשים וזה דורש חזרה לארץ לקבלת ויזה וכו וכו הרבה סידורים ופרטים הרגשתי מרחפת לא האמנתי שזה יכול לקרות לי..? שחלום חיי עומד להתגשם ומה עם המשפחה ואיך אני אסתדר פה לבד ומאיפה כסף..
ואז הגיע הפאנצ' אין מלגה ואין הקלות לסטודנטים בנלאומיים . צריך לחפש מקורת מימון במקום אחר כלשהוא.
התקשרתי הביתה כמובן שקיבלו שוק איך אני מעלה על דעתי בכלל רעיון שכזה שטומן בחובו 48000 $ הוצאות לשכר לימוד ועוד בארץ אחרת.
החלטתי כמו שכבר החלטתי לפני חודשיים שסימתי שוב את הטיפולים שהפעם בגילגול הזה אני עושה משהו בשביל עצמי, ולא נסחפת שוב למעגל החיים התובעני.. כי בפעם הקודמת חזרתי לחיי וחטפתי שוב צאנס.. להרהר בזה שוב . ואולי קיבלתי עוד צאנס כדי להיות בלימודים האלו והנות בשביל עצמי .
עכשיו אני מקדישה את זמני , הלימודים מתחילים בינואר 2011 אין לי יותר מדי זמן כי צריך גם לחזור לאץ לחפש מקור מימון של מלגות ואני מוכנה לעשות בתמורה כל דבר שצריך , אז אם מישהו יכול לעזור לי להגשים חלום
לשמחתי אני לא עונה על קריטריונים של עצב שכול קיפוח ועני אבל אין לי או למקורביי את הכסף לעזור לי.
מתפללת שימצא לי המקור למלגה כלשהיא כדי שאוכל להגשים את חלומי .