א. התמקדות FOCUSING
זמן רק אני תוהה מתי יגיע הרגע שבו ארצה לכתוב משהו על שיטת ההתמקדות (focousing). נתקלתי בתיאור של השיטה בחודש מרץ במוסף של אחד העיתונים ומאז אני מנסה לתרגל אותה הן לבד והן בקורס שהתחלתי החודש. נמנעתי מכך, כנראה בגלל המחשבה, שאם אכתוב עליה הקסם יפוג עוד לפני שיתחיל הקורס שמאז מרץ חיכיתי לו בקוצר רוח.
את השיטה המציא פסיכולוג בשם יוג'ין ג'נדלין שהגיע לרעיון בעקבות עריכת מחקר נרחב, שבמרכזו השאלה: מה מבדיל טיפול פסיכולוגי מוצלח מכזה שכמעט ולא משפיע? ג'נלדין הקליט הרבה מאוד פגישות טיפוליות וכשהאזין לכל אלו שבסופו של דבר היו חלק של טיפול מוצלח הסתבר לו שהמשותף בינהם, והמבחין אותם מטיפולים לא מוצלחים, לא היתה שיטת הטיפול, לא אישיות המטפל ולא טיב הקשר בין המטפל למטופל אלא איכות מסויימת של המטופלים עצמם. במלים אחרות, מסקנתו היתה שיש מטופלים מוכשרים יותר מאחרים. המשותף לכל המטופלים המוכשרים היה שאפשר היה לשמוע בהקלטה של הפגישות שלהם הרבה מאוד שתיקות והיסוסים. לעומת זאת, אלו שלא הפיקו הרבה מהטיפול דיברו בשטף.
מתוך ניתוח של הממצאים האלו ג'נדלין הגיע למסקנה שבזמן השתיקות האלו המטופלים הקשיבו למסרים כלשהם מהגופם. אמנם ההבדל בין מטופלים אלו לאחרים היה טבעי אך ג'נדלין פיתח שיטה האפשרת גם לאנשים שאינם נוטים להקשיב למסרים כאלו, ללמוד עשות זאת. כך הוא הגיע לשיטת ההתמקדות שעיקרה קשב למסרים הללו.
הייחוד בהתמקדות, בניגוד לשיטות רבות אחרות שנתקלתי בהן בספרים, הוא שההתמקדות אינה דורשת מאמץ מנטאלי אלא היא נחוות כסוג של מנוחה וחזרה הביתה. בשיטות כמו שיטת הטיפול הקוגניטיבית או "העבודה" של ביירון קייטי, אנחנו מתבקשים להתווכח עם המחשבות השליליות והכוזבות שלנו. בהתמקדות, לעומת זאת, ישנה קבלה רדיאלית של כל מה שעולה בין אם הוא שלילי, חיובי, כוזב או בלתי הגיוני. אנחנו לא אמורים להתווכח עם שום תחושה או הרגשה או מחשבה וגם לא לפרש אותה (כמו בשיטות דינמיות) אלא פשוט להקשיב לה הקשבה מקבלת. המטרה אינה לשנות כלום אלא לתת ל"דבר" להתבטא באופן מלא. בסופו של דבר, אחרי שהקשבנו לדבר וקיבלנו את פניו בברכה, יתרחש מעצמו שינוי כלשהו ולעתים קרובות תוסר המועקה כליל. ואכן, מנסיוני, זה עובד.
לכאורה יש דמיון מסוים בין ההתמקדות למדיטציה אלא שבמדיטציה אנחנו מנסים לרוקן את המוח מכל מחשבה טורדנית ואילו בהתמקדות אנחנו מקשיבים לכל מה שעולה. לכן, בעוד שמדיטציה דורשת ממני מאמץ וגם משעממת אותי, ההתמקדות נחוות אצלי כמהנה ומסקרנת גם כאשר התכנים שעולים הם קשים וכואבים. הדבר דומה לפגישה עם חברה אהובה שעצם הפגישה עמה מהנה גם אם הדברים שהיא אומרת לי קשים. ואכן, אן וייזר קורנל, אחת ממשיכותיו של ג'נדלין, מתארת זאת כשיטת היחסים הפנימיים, כלומר יחסים ביני לבין כל מיני חלקים בתוכי, איתם אני מפתחת יחסי חברות אבל לא הזדהות.
ב. מחשבה על התמקדות ויצירתיות
רובכם ודאי מכירים את התופעה שרעיונות טובים צצים דווקא במקלחת או בנסיעה או בדקות שלפני השינה ולא צצים כאשר חושבים עליהם במכוון. אתמול, באחת מההרצאות האינטרנטיות, שכבר סיפרתי שאני מקשיבה להן בזמן התפירה, שמעתי חוקר שהסביר את התופעה במונחי פעילות המוח. טענתו היתה שאזור הקורטקס (נדמה לי), האחראי למחשבה המכוונת (בניגוד לדברים שאנחנו עושים באופן אוטומטי), מוגבל מאוד בקיבולת שלו. לא רק שברגע מסוים הוא לא יכול להחזיק יותר מדי פריטי מידע אלא שהשימוש בו במשך היום מוגבל לכמה שעות בלבד. הוא השווה את ה"מקום" שיש בחלק הזה של המוח למטר קו"ב בעוד ששאר פעילויות המוח "גודלן" כגודל הגלקסיה. לכן, דווקא כש"מנקים" את האזור הזה מכל פעילות יכולים לצוף רעיונות אסוציאטיבים ש"אין להם מקום" כאשר האזור הזה "מלא". אי לכך, הסחת הדעת מהבעיה או סוג אחר של ריקון המוח, עשויים לאפשר לרעיונות לצוץ.
אז איך כל זה שייך להתמקדות? עלה על דעתי שגם הפניית הקשב לגוף היא סוג של "ניקוי" האזור החושב. זוהי מעין הסחת דעת מכוונת המאפשרת לתכנים, משמעויות ואסוציאציות לעלות, ומה שעולה, אם לא מנסים להפעיל עליו לחץ כלשהו – פרשני או ביקורתי – מעניין ומפתיע. כפי שכבר אמרתי, זה כמו לפגוש חברה שמספרת לנו כל מיני דברים שלא ידענו קודם לכן.
ג. כמה לינקים
בחרתי לצרף כמה לינקים למי שמתעניין. 1. המרכז הישראלי להתמקדות, שם אפשר למצוא הסבר על השיטה, לינקים למאמרים ודוגמאות של מקרים:- 2. האתר של ירדן כרם אצלה אני לומדת את הקורס:- וכאן באתר: http://cafe.themarker.com/user/46779/ (דרך אגב, מגיעות תודות לנעמי עזר - נומיקן - שממנה קיבלתי את השם של ירדן. |