ההקשבה הינה בין הדברים המרכזיים שאנו עושים בהתמקדות. אנו מקשיבים אל

התחושה המורגשת. האני הנוכח מקשיב לתחושה המורגשת שמתהווה בו.

בסשן של התמקדות, המתמקד מקשיב, שם לתחושה המורגשת שלו ומתאר אותה לממקד.

מה הממקד עושה עם מה שהמתמקד אמר / תיאר? – הוא לרוב מהדהד חזרה את דבריו של התמקד.

אנו קוראים לזה הדהוד. ההדהוד הינו היכולת לחזור על דבריו של המתמקד.

ההדהוד בפועל מבטא את ההקשבה של הממקד אל המתמקד.  

הממקד אומר בחזרה לאדם האחר (מטופל, מתמקד, חבר להתמקדות) את מה שהוא אמר  - בדיוק, או את תמצית דבריו, בלי כוונה לשנות, להוסיף או לגרוע.

רוג'רס הוא זה שהביא אל קדמת הבמה הטיפולית את ההדהוד. הוא שם לב כי גם אם בחיים הרגילים זה מאד מעצבן או מעליב שחוזרים (קצת כמו תוכי) על דברינו, הרי שבעולם הטיפולי זה המפתח. מדוע?

רוג'רס הסביר כי מטרת ההדהוד איננה להדהד רגשות, אלא כדי לבדוק אם המטפל הבין נכון את עולמו הפנימי של המטופל. האם הוא באמת נמצא בעולמו, כפי שהוא מתבטא ברגע הזה.

המטפל מנסה כל פעם בעצם לענות על השאלה הלא נשאלת:

Is this the way it is in you? Am I catching just the color and texture and flavor of the personal meaning you are experiencing right now? If not, I wish to bring my perception in line with your's.

אבל רוג'רס הבחין בגורם נוסף – הוא שם לב שהלקוח מרוויח משהו נוסף מעצם זה שהמטפל בודק אם חווה נכונה את עולמו הפנימי של המטופל. יש משהו מעבר לכך שהמטפל והמטופל יודעים כי המטפל הבין נכון את הרגש ואת המשמעות – הדבר הנוסף הינו שההדהוד מחדד את התחושה אצל המטופל.

יוג'ין ג'נדלין, שהחל את הקריירה הפסיכותרפיסטית שלו כתלמיד של רוג'רס, התעניין בצד של המטופל בתהליך הטיפולי. הוא התעניין מדוע מטופלים מסויימים נתרמו מאד מטיפול ואחרים פחות. והוא חקר את ההדהוד.

What do we assume the client  will do with a listening response? We hope and assume that clients will check the response, not against what they said or thought, but against some inner being, place, datum.

An effect might be felt, an inward loosening, a resonance.

What seemed to be there was expressed and heard. It need not be said again. For some moments there is an easing inside. (In theoretical terms the interpersonal response has carried that forward). Soon something further comes. What was there turns out to have more to it.

We hope that clients will check not only what we say, but also what they say, against that inward one.

(Gendlin, The Client's Client).

המחקר של ג'נדלין הראה שהיכולת לבדוק את התחושה שיש בפנים, היא הגורם המכריע אם טיפול יהיה מוצלח או לא. ומכאן והלאה ג'נדלין טען כי התפקיד העיקרי של המטפל הוא להקשיב, אבל אם רוג'רס אמר שעל המטפל להקשיב על מנת לוודא אם המטפל הבין נכון את המטופל, ג'נדלין אומר כי המטפל צריך להקשיב על מנת לתמוך ביכולת של המטופל להקשיב לעצמו. כלומר – המטופל בודק את עצמו, האם מה הוא אמר בתיאור שלו, מתאים עם התחושה.

הקשבה, הבאה לידי ביטוי בהדהוד, אינה אמורה להיעשות כטכניקה, אלא כביטוי של הנוכחות של המטפל למען או עם המטופל.

A safe and steady human presence willing to be with whatever comes up is a most powerfull factor. If we do not try to improve or change anything, if we add nothing, if however bad something is we only say what we understand exactly, such a response adds our presence helps clients to stay with and go further into whatever they sense and feel just then. This is perhaps the most important thing that any person helping others need to know.

(Gendlin, Focusing Oriented Psychotherapy).

אנו יכולים למנות שלוש סיבות להדהוד:

הסיבה הראשונה להדהוד היא לאפשר, לתמוך במטופל לבדוק בעצמו את התחושה הפנימית שלו – האם היא מתאימה עם התיאור שהוא אמר.

הסיבה השניה להדהוד הינה: לבטא נוכחות בהווה ועמדה לא שיפוטית כלפי מה שנאמר.

הסיבה השלישית: לאפשר ולעזור למטופל לקיים מערכת יחסים בין האני הנוכח בהווה לבין אותו "משהו".  

הקשבה, אם כך, היא היכולת והכוונה להדהד למטופל את דבריו, על מנת לאפשר למתמקד לשמוע מחדש את מה שהוא אמר. המתמקד בודק את החוויה הפנימית שלו ואת מה שהוא אמר – בודק את התיאור של התחושה לעומת התחושה עצמה.