הדיונים סביב חוק האברכים, המעניק תוקף חוקי לקצבה שניתנת כבר שנים לתלמידי ישיבה שאינם עובדים עם 3 ילדים ויותר, עורר סערה בציבור על אי השיוויון במתן הסיוע לאברכים לעומת סטודנטים. כסטודנט שנים רבות אולי זה מציק, אבל הטענה החזקה יותר ומה שבאמת אמור להפריע לציבור החילוני בישראל הוא מתן קיצבה למי שאינם נושאים בנטל שווה בכל מה שקשור למדינה. הם אינם משרתים בצבא, הם אינם עובדים ועל כן אינם משלמים מסים כמו רוב האוכלוסיה, הם אינם משלמים ביטוח לאומי כמו כולנו - בקיצור - הדיון צריך היה לעורר שוב את השאלה לגבי מתן זכויות למי ש"תורתם אמונתם" ובזה מסתיים חלקם החברתי. אנו לא נגד לימוד תורה, ואולי אלה באמת מסייעים לשימור היהדות במדינה, אבל זה לא צריך לבוא על חשבון נטילת חלק משמעותי יותר בחיים החברתיים בישראל. זה קיים בברוקלין, זה חייב להיות קיים במדינת היהודים. צריך לפתוח את הדיון נושא זה ולא לחפש תקציבים לתת גם לסטודנטים.