לא יכולתי להתאפק. מביאה לפה את הדברים שכתבתי בתגובה לפוסט הזה: http://cafe.themarker.com/post/1854204/ לדעתי, אדם שלא רוצה להוליד ילדים הוא הכי לא אנוכי שיש!
ולמה הכוונה? א. כשמביאים ילד לעולם, מבטיחים לו, באותו הרגע, את החיים אבל גם את המוות! ואת כל מה שביניהם. ב. "כל מה שביניהם" זה אומר: 1. אתה קובע לו מי יהיו הוריו. 2. אתה קובע לו מה דת תהא לו, לאום, מולדת. 3. אתה קובע לו את מצבו הסוציואקונומי (לפחות בעשרים -שלושים שנותיו הראשונות) (והגנטי גם). 4. אתה לא יודע מה יצטרך לעבור עד המוות. 5. אתה לא יודע איזה מוות צפוי לו. ג. להחליט לא להביא ילד לעולם ולעמוד בהחלטה הזאת זה נוגד את האופי האנושי, את הרצון להמשכיות, את הרצון לשייכות, את האגו. ואם מדובר בהחלטה של אישה, אז זה גם להתגבר על האופי האימהי, על הרצון להיות בהריון, על הרצון ללדת "פרי אהבה" מנשוא אהבתה, על הרצון לדעת ולחוות את הפלא המדהים הזה שיצור חי חי בקרבך , בבטנך, ונושם וחי וניזון רק מימך, את הרצון לחוות לידה, את הרצון להיניק, את הרצון למימוש האימהות.
אהבתי מאוד את זה שאמר שהוא רוצה להוליד ילדים על מנת שיהא לו למי לתת את שיש לו לתת - ש א פ ו !!!
ואת הדברים האלה כותבת מי שלא התגברה על היצר האנושי, הנשי, האימהי,האגואיסטי והיא מתה על הבן שלה ונותנת לו את כל שיש לה לתת וכעת נותנת גם לנכדתה. (וכן.. נכדים זה אושר עילאי, משהו שאי אפשר להסביר עד שחווים).
|
גלי?פטר
בתגובה על - - - - -
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
את כל כך צודקת.
זה בדיוק מותר התרנגולת מהאדם!
יש לי חברה שבגלל שהיא חושבת כך, החליטה לא להביא ילדים לעולם אבל כן לאמץ!
היא גם מיישמת את זה.
לטענתה, אם כבר הביאו ילדים לעולם אז לפחות לתת להם את שאפשר לה לתת
ויש לה מה לתת.
אל תשאלי אותי איך היא עומדת בפיתוי שלא לחוות הריון ולידה ולא להביא פרי בטן משותף לה ולבעלה-אהוב נפשה.
נשגב מבינתי. (ולא, הם לא עקרים).
רק לחשוב על זה מצמרר.. איזה מזל יש לנו שלפעמים אנחנו גם חיות ופועלים אינסינקטיבית ולא צריך לפעמים לחשוב, למה, הלביאה לפני שהיא ממליטה גורים שמעט
מאוד שורדים מתלבטת קודם? לא היא עושה וזהו, וזה מה זה קל .. הציפור לפני שמטילה את ביציה חושבת.? לא מטילה, התרנגולת חושבת? לא .. זהו מותר התרנגולת מהאדם!
-----------------------------------------
נגעת בנקודה כל כך רגישה
זה בדיוק ההבדל בין הדור שלנו לבין הדור של הורינו (מתנצלת על ההכללות, הן לצורך הדיסקוס בלבד).
אנחנו נועדו, לפי תפיסת עולמם של הורינו, לשרת אותם - את הורינו
ואילו אנחנו, אולי אפילו מגזימים ב (לא לחזור על הטעויות של הורינו) לשרת אותם - את ילדינו..
וזה מביא אותי לשאלה שתמיד אני שואלת את עצמי- טומבוי, שימי לב! עוד חפירה..
אם כל דור של ילדים, כשהופך להיות הורה, משתדל לא לחזור על טעויות הוריו,
אז..........
תזכירו לי, כמה דורות עברו מאז בריאת האדם????????
---------------------------------------------
את יודעת מה?
אמרת פה משפט מחץ
"אנחנו לא אמורים להתגבר על היצר הזה"
ועוד, איך אמרת?
"פשוט זה ככה פשוט"
אהבתי :-)
אבל למה אנחנו חושבים על זה, שאלת?
כי - הפוסט הזה נוגע בהחלטות (לדעתי מושכלות) במודע של אנשים,
החלטות שמביאות אותם, בהכרח, להתגבר על היצר הזה
ווהאחרים מאשימים אותם ב"אגואיזם".
ועוד למה אנחנו חושבים על זה?
כי אנחנו חפרניםםםםםםםםםם
כדי להרגיע את הסביבה
כדי שיהיה מי שיטפל בך בזקנתך
כדי שתחשב "נורמאלי"...
ילד הוא לא מריונטה
ואי אפשר להחזיר אותו לחנות אם אין לך כח לטפל בו...
עצוב מאוד שרוב האנושות לא מבינה זאת,
וממליטה בלי שיש לה כוחות נפשיים או כלכליים
לגדל ילד
זה דבר הכי טבעי בעולם... גם בטבע בכלל...
למה אנחנו צריכים לחשוב על כל דבר
וגם לתרץ את הלא או כן...
פשוט זה ככה פשוט....