שמונים ושמונה ברקע, אני כלכך אוהב את התחנה הזו.

היא שולחת אותי תמיד לאיזה טיול מרוחק, לא תמיד גאוגרפי.

אני חושב עלייך חברתי היקרה, כל כך רחוקה וכל כך רחוקה.

חושב עלייך ועל הילדים שלך, איך כמעט ארזת אותם וברחת ממנו.

ואיך שכמעט ברחת נזכרת שוב בי, ודרשת שאחזור אל חייך.

חזרתי ולו לרגע כדי להיות בשבילך, עד שהרחקת אותי שוב.

ואני פה, שומע שמונים ושמונה ומטייל במחוזות רחוקים לא תמיד גאוגרפיים,

ושואל את עצמי מתי תהיה הפעם הבאה שהוא יפליק לך ושוב תארזי את הילדים

ושוב תחפשי אותי.

אבל יקירתי הרחוקה, יקירתי החוטפת, יקירתי הבועטת,..

לא תהיה פעם הבאה..

לא אהיה.