חלקים מהרהורי
פוסטים פופולאריים
-
תרנגול אטומי- טעמתם כבר?
6/3/09 | 2504 צפיות
-
GUITAR HEROES- חמשת הגיטריסטים האהובים עליכם ברוק.
11/10/08 | 3401 צפיות
-
ומי לא בא? - ניל
6/2/10 | 2791 צפיות
-
בילי הולידיי אדומת עור- Karen Dalton
20/10/11 | 1446 צפיות
-
הכניסה מעל גיל 18 - jinx titanic
22/1/09 | 2255 צפיות
-
אפילו ויקי לא פתחה להם jan dukes de grey ועוד
20/1/11 | 1324 צפיות
פוסטים אחרונים
- the grass is always greener in amsterdam 5/11/12
- "גניבת" הפרפלים 15/9/12
- שני סרטים וגלן יוז אחד 26/5/12
- בכל זאת הדיק . 7/3/12
- אלבום אלבומי הטריביוטים 27/2/12
- יחסיי עם שדרניות 88 ועוד. 16/2/12
חורים בבלוז
 יצא לי סוף סוף לצפות בסדרה 'מוסיקה אמריקאית' שבהנחיית מורגן פרימן. מדובר בעצם על המוסיקה השחורה בארה"ב, ובעיקר בשלוחותיה המרכזיות- בלוז, ג'ז וסול, תוך אזכור מקורות כגון גוספל, ריתם אנ' בלוז ועוד. הסדרה כוללת 6 פרקים ומקדישה שניים מהם לכל אחד מהז'אנרים הנ"ל.
מה אגיד לכם? אכזבה . כל כך הרבה חורים לא ראיתי כבר זמן רב. נוצר בי הרושם שדיברו שם והציגו רק דברים שחומריהם המצולמים נמצאים בידם. כאילו, "יש לנו כאן כמה חומרים מצולמים, למה שלא נעשה סדרה? ". (לא יודע, אולי עניין של זכויות יוצרים, אבל מה זה פאקן עניינינו?) .
לאחר מילים ספורות ודלות יחסית בהצגת נושא מסוים, מראים לך קטע ארוך, ובחלק מהמקרים גם משעמם, של אחד מהנידחים/ות של הז'אנר המדובר, בהופעה עכשווית, בה, לעיתים, בגרותו של האומן, מביישת את תקופותיו הטובות. איפה קטעים ארכיוניים של אמנים מרכזיים, כפי שהיית מצפה שיהיו בסדרה המתיימרת לסקר תולדותיו של ז'אנר מוסיקלי. משהו שייתן לחוש קצת יותר מהאווירה האותנטית של התקופות השונות? יוק. אולי איזה הבלחה קצרה פה ושם ותו לא. השיא היה בפרק הראשון על סול, כשמרבית האומנים החשובים כלל לא הוזכרו בו, אבל אחד הנידחים שבסצנה (לפחות לטעמי) , סלומון ברק, קיבל זמן מסך, להופעה המטופשת שלו, של כמעט רבע שעה. גיב מי א ברייק.
כנ"ל היו המון חורים בבלוז, גם שם אומנים מרכזיים ומשפיעים בו לא זכו למקום המתאים, אם בכלל.
פרקים מלאים יותר יחסית ברצף אזכור סגנונות ואומנים (אמנם די בריפלי), היו בז'אנר הג'אז. אך גם שם, כמעט ללא קטעי הופעה אותנטיים ,אלא הופעות עכשוויות, עם זאת, רובן טובות (למשל זו של וויין שורטר הנהדר , או היצירה המיוחדת שכתב ומבצע יחד עם תזמורתו ווינטון מרסליס).
איני טוען שלא היו כלל קטעים טובים (כפי שיובא גם כאן בהמשך) , אבל הם היו מעטים וללא כל פרופורציה למה שלדעתי צריך היה להיות.
מורגן פרימן מצוין כתמיד, ומסתבר שיש לו גם קול לא רע (כנראה שבכל אפריקן אמריקן מסתתר זמר/רקדן/מוסיקאי פוטנציאלי... ).
רגעי נחת מסוימים היו לי בפרק השני על הסול (בעיקר בסעיף 2 שלו), כשהזכירו שם את שני הזרמים המרכזיים, לדבריהם, באותה עת, בסגנון: 1. מוטאון פופי בייבי (לא מזלזל, הוציאו יופי של דברים, אך לטעמי הרבה כאלו שפזלו מאוד לצ'ארטס ובין היתר לטעמם של הלבנים. לא רוצה להיכנס כאן ליתר פירוט, אבל לברי גורדי, מייסד מוטאון, הייתה בהחלט תרומה משמעותית למוסיקה השחורה ושילובה בתרבות המוסיקלית הפופולארית הכלל אמריקאית). אפרופו מוטאון, יצא עכשיו אלבום חדש של פיל קולינס, שכולו קאברים למוטאון, שמעתי כמה, לא רע, הייתי נוסע איתו בכיף ברכב.
2. והמקור השני, מה שאני קורא לו the heart, hard core ,and real groove של הסול, הסאונד שבא מהסול הדרומי- ממפיס ( סטאקס, וולט וכדו' ) ועוד. היו גם כמובן זרמים ממקומות נוספים, ניו יורק , שיקגו, פילדלפיה ועוד.
כשדיברו על בוקר טי וה-אם ג'יס, ההרכב הכלי שליווה את מרבית אמני הסול בממפיס, הביאו קטע מהופעה די עכשווית, בה הם מבצעים את green onions הקלאסי (כאן בקליפ ביצוע ישן יותר) . בנוסף לבוקר טי, משתתפים שם חברים נוספים מההרכב, כמו הגיטריסט המצוין סטיב קרופר והבסיסט דונאלד דאק דן, אותם גם ראינו בסרט 'בלוז ברודרז'.
כמו כן הוזכרו בז'אנר, אם כי כמעט ללא דוגמיות, אוטיס רדינג, סם ודייב, קרלה תומאס, דיוויד פורטר, ווילסון פיקט, וגם אריתה ,ג'מס בראון, קרטיס מייפלד, מרווין גיי, ריי צ'ארלס ועוד. וגם, אייזק הייס (הטבח השחור בסאות פארק (-: ) , נציג נוסף של הממפיס סאונד (שעל פי הסיפור לא ידע כלל לנגן ובעצם 'התגנב' לשם ) , עם הופעה נהדרת שלהם בביצוע שיר הנושא מ'שאפט' (שבמובן מסוים גובל כבר בזרמים אחרים של המוסיקה השחורה) , יחד עם הגיטריסט סקיפ פיטס, שעושה שם את הסאונד המיוחד שפותח ומלווה את הקטע . שני הקטעים הנ"ל המחישו לי שלא אצל כל האומנים בגרותם מביישת...
אבל גם כאן היה חסר לי קצת 'הדקדוק הפנימי', ומעט יותר פירוט למה שנקרא southern soul או deep soul , שממפיס היא רק אחד מהמייצגים (אם כי המשמעותיים ) שלו, ופגם גם חוסר האזכור לחלק לא קטן של האומנים שייצגו אותו.
היה גם קטע מיוחד של הרכב נשי הנקרא Sweet Honey in the Rock .
בנוסף הוזכרו, מאוד בחטף (אבל כאן זה לא התיימר ליותר), המשכי המוסיקה השחורה, פאנק, דיסקו, היפ הופ, ניאו סול וכדו'.
הסדרה הסתיימה באופן סמלי בביצוע של הזמרת לילה ג'מס לשיר הדי פיונירי לשעתו, בהקשר למצבם של השחורים בארה"ב, שבמקור נכתב והושר על ידי סם קוק, מי שנחשב לאחד מאבותיהם הרוחניים/מוסיקליים של אוטיס רדינג ואומני סול רבים שבאו אחריו, והלך לעולמו בגיל צעיר יחסית (נורה בתקרית מטופשת) . לסיכום, מעט דברים משובחים, אך המון, המון חורים. (לטיעון אפשרי של מגבלת זמן/מקום, ראה הערתי לקטעים המוסיקליים הארוכים, ובחלקם הלא חשובים, שהובאו שם ). חבל. עם זאת , ממליץ בהחלט לראות.
|
תגובות אחרונות
-
פו3
בתגובה על the grass is always greener in amsterdam
-
eranfox
בתגובה על יחסיי עם שדרניות 88 ועוד.
-
ההלך
בתגובה על "גניבת" הפרפלים
-
ההלך
בתגובה על שני סרטים וגלן יוז אחד
-
ultramag
בתגובה על בכל זאת הדיק .
-
clear1
בתגובה על my sweet beloved babies
תגובות (29)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הגדרת את זה נהדר.
מסכים ללא ספק.
ונכון, כמו דברים נוספים בחיים, ולא נפרט כאן...
לשמחתי, יש לי בבית חומרי בלוז נדירים של דור המיסדים, מתחילת המאה ה-20, שבסדרה הזו לא חלמו אפילו להזכיר.
יש סידרה של הבי.בי.סי על תולדות הרוק, שגם אם היא לא ממש אובייקטיבית, היא טובה.
ויש סידרה מצויינת, מעולה ומדהימה על האלבומים הקלאסים ! ממש חובה לראות !
אני גם מסכים שהבעיה העיקרית של הסידרה עם מורגן פרידמן היא "החומרים המקוריים", הם לא ממש מוצדקים, אבל למדתי ממנה דבר או שניים, וזה גם שווה משהו. חוץ מזה אני מוכן לראות סדרה על מוזיקה בכל יום.
מסכים עם כל מילה.
פולניה שכמוך לא יודעת מה זה יוק?
זה סוג של מקבילה ל- נאדה.
בנוגע לקונטרסט, ראי הערות של חלק מהמגיבים למעלה.
הכוונה , זה נותן בכל זאת משהו למי שמחפש איזו סקירה בסיסית ותו לא.
ואסלח לך גם בשלישית (-:
2. קצת קשה לי הקונטרסט של החבל עם ההמלצה ללכת לראות, בעיקר אחרי שהרגשתי "אוף" אחד גדול לאורך כל הפוסט. תסלח לי בשנית?
מילה במילה.
חשבתי שאני חריג כאן.
ישבתי בהתחלה עם הרבה ציפיות להשלים חוסרים ונדמה לי שאפילו פרשתי ולא ראיתי את כל הפרקים.
משהו שם התפספס לחלוטין, עוברים בחטף על הרבה אומנים ענקיים ונתקעים על איזה קטע ארוך ולא הכי מ]יל של אמנים פחות מרכזיים. לא מתיימר להיות המומחה בתחום אבל באמת היו שם הרבה חורים. אהבתי הרבה יותר את הסדרה של הרוק שהייתה לפני כן.
נראה שאת חושבת בדיוק כמוני על הנושא.
מעניין שלגבי סרטים/שחקנים, אני סלחני יותר...
כדי שלא ייפקד מקומי בין הנשים המתארחות כאן אצלך ושחושפות את גילן דרך החויות הקולנועיות הזכורות להן משנות השמונים...אז את הזיג זג סרטי הטייסות ראיתי כמובן בזמן אמת אף אני, ולא סבלתי אותם בזמן אמת, אז כמו היום. איזו חיוביות מתפרצת על הבקר, אה???
הטיייסת, כמובן.
גם לי היתה חולשה לואל קילמר אבל הוא לא התבגר כ"כ יפה...
הייתה בשעתו בערוץ 8.
מסכים איתך שמי שבא לקחת משם את הרעיון המרכזי , שלחלק מאיתנו הוא כבר קצת לעוס, זה בסדר, ולכן לא שללתי לגמרי.
לא הייתי בהרצאה על בואי (אני רואה שאת מבלבלת די בקלות בין פרטנרים להרצאות, מקווה שרק בזה... (-: ) אבל במקרה הזה נראה לי שנהגו נכון.
מבחינתי עדיף להתמקד לעומק בתקופה אחת מאשר לרוץ ולחפף על מנת להספיק הכל, ובמקרה של בואי יש הרבה ב"הכל" הזה.
כידוע לך ה"קריירה השנייה" שלי מתמקדת כרגע בנושאים אחרים.
אולי בשלישית...
להחסיר כל כך הרבה אבות ז'אנר כל כך בסיסי ,עמוס ומשפיע זה לעשות עוול בעיקר לחובבי המוזיקה שמכירים, ושוחים בחומר כמוך וכמו הרבה מחברינו.
לדור החפיפניקי של היום זה בסדר, בדיוק כמו הרבה תחומים חשובים ש"מלמדים" אותם היום.
לכן לפעמים צריך לקחת מזה את הרעיון המרכזי, האוירה, מה שמתיימר להיות קל יותר דוקא בסרטים.לא לחפש שם את הפרטים שמי שמנוסה יודע שהם תמויים ולא מדוייקים.
זוכר שהיינו בהרצאה על דיוויד בואי? גם שם בחרו להתמקד בשנים מאוד מסויימות שלו, קשה לקחת אמן בסדר גודל שלו ולמקד ולהרצות על כל מה שמאפיין אותו ואת המוזיקה שלו בקריירה הארוכה, לא כל שכן כשמדובר בז'אנר שלם.
מה דעתך על קריירה שניה?;-))
אוי, זה היה סרט דבילי.
ולא ברור מה לא מסתדר לך עם הדימוי שלי - ואל קילמר או הטייסת? :)
אני מסתכלת עליך בצורה אחרת לגמריי עכשיו
אגב, אף פעם לא סבלתי את טום קרוז, ורק כדי להוכיח כמה תמיד הייתי קצת דפוקה, בתור ילדה כשראיתי בקולנוע את "קוקטיל" (אם אתם רוצים לבדוק בת כמה מאיה, תסתכלו בכרטיס שלי:-) ) צחקתי בסצינה שהמנטור שלו מתאבד או משהו כזה.
היא היתה כ"כ מטופשת.
חושב שמבין על מה את מדברת. קורה לי גם לפעמים. אם כי בסרט האמור אני התרכזתי בקלי מקגיליס.... סתם, אוהב גם את קרוז וגם את קילמר.
במקרה של הסדרה שכאן, באתי ממש ללא כל כוונות לכתוב/לבקר וכדו'.
די הייתי מרוכז בלהנות ממנה .
תוך כדי צפיה, לא מעט ציפיות שלי לא התממשו , כפי שפירטתי לעיל.
חושב שכן ראיתי את המכלול שלה. נהנתי מהיש וקיננתי על האין. אבל יתכן ובכל זאת פה ושם הדברים זלגו לכיוונים שציינת.
אני אפילו לא אדע שיש שם חורים :)
מכירה את הסרט:-)
זו היתה נראית לי תגובה הולמת יותר מלרייר, אבל זה מה שהתוכן של הפוסט הזה גורם לי להרגיש:-)
טוב, נוכל לראות יחד את 2.
אכן סיפור בזיג זאג, קומנדיה רומנטית מינית קלילה אה-לה-פראנסייז, ראיתי לדעתי את המקורי ולא את 2... שוב אתה מבלבל בין מחמאות ועובדות...? :)
קומדיה רומנטית/מינית כזו.
תודה על המחמאה why .
מתחיל לעבוד כבר על הסקריפט (-:
אוי, ראיתי את הזיג זג הזה אני חושבת... ולגבי למעלה, לי אישית זה רק מחדד (שוב) כמה כיפ היה (לך ולכולנו) לו היית מממש את אחד הייעודים הברורים שלך, כלומר עושה תכניות כאלה בעצמך...
נראה לי שהיית מצליחה איתו שם...
לא יודע אם זה קשור לידענות.
כמו שאמרתי , חושב שהיה אפשר לעשות את זה הרבה יותר טוב, אבל בכל זאת כדאי.
לא שמעתי על זה, אבל זה חולה כמה שזה מעניין אותי:-)
יכול להיות שאני פחות אתאכזב.אני מניחה שהידענות שלך בתחום מונעת ממך להנות כאחד האדם?