מכירים את הפלאש הזה ? "הֵבֵזֵק" זו המילה הנכונה .... כזה שמעמיד אותך במקום , כזה שמנער לך את קו המחשבה ,מעיר בך משהו , ובבת אחת , מעיף אותך אחורה בזמן ,לנקודה אחת בחיים , למקום אחד..... זה קרה לי ביום שישי , אתמול ... (כי עכשיו 00:30) ... הלכתי להחזיר ספרים בספריה העירונית ..... נכנסתי , השארתי את הספרים מבלי לקחת חדשים , משאיר את הענין הזה לאישה והבנות .... כשיצאתי מהספריה , זה הכה בי בבום אחד.... נעצרתי באחת , ממש קפאתי על מקומי .... והתמונה (שכבר שכחתי ) ... צפה ועלתה בהבזק הזה... ליד הספריה ישנו פארק , או גן ציבורי ... לפארק הזה הייתי מגיע עם סבי ז"ל , יושבים יחד על הספסל שממוקם בדיוק ליד העץ הגדול .... שקיים גם היום , אפילו מיקום הספסל לא השתנה , רק שחידשו אותו .. סבי היה מקלף לי תפוח עץ , עם סכין קטנה , מקלף אותו במיומנות שעד היום אני לא מצליח לחקות , מקלף ויוצר "שרוך" ארוך אחד מהקליפה .... ומגיש לי אותו חתיכה חתיכה.... באותה שניה של הבזק... התמונה הזו עלתה כנגד עיניי , לא יכולתי לזוז ממקומי ... ממש ראיתי את סבי יושב שם על הספסל ואני ישב לידו ... הריח של התפוח , הקול שלו שקורא "גילי , תזהר..." , מין הרגשה נעימה וחמה שפשטה בבטן ... הלכתי לכיוון הספסל הזה .... אבל לא יכולתי לשבת עליו .... עמדתי לידו ובהיתי בו .... מנסה להרגיש קצת יותר מאותו רגע , לנשום את הריח .... אבל לא יצא לי ... במקום זאת , הלכתי לכיוון ספסל אחר... ישבתי עוד כמה דקות והסתכלתי לכיוון . געגועים ..... לתקופה ההיא , שנת 1978 בערך.... געגועים .... לסבא הנהדר שהיה לי , לאיש הגדול והחביב ששרד את השואה... לאיש שליווה אותי עד לגיל 14 .... געגועים .... בדרך לרכב , הבטחתי לעצמי שלנכדים שלי אני אשאיר זיכרונות כאלה מיוחדים .... אמנם יש עוד זמן , לא יודע אם זה יקרה בכלל , אבל זו הבטחה , ביני לביני .... לילה טוב.
|