
בצהרי יום שלישי בשבוע שעבר, עמדנו לתומנו, שחר ואני, במרפסת המשרד שלנו, בקומה השלישית, מעשנים סיגריה ומביטים למטה, לרחוב שמתחתנו. לאט לאט התקדמה לאורכו אשה אחת שכבר מרחוק נראתה גמורה לגמרי. היא היתה כבת ארבעים, מוצאה ככל הנראה מחבר העמים, לבושה גופייה שחורה חשופת כתפיים וחצאית שחורה קצרצרה. שיער קצר, תיק עור חום גדול ומרופט על כתף ימין. היא הלכה לאט, מרקדת מעט, פנים סמוקות. השמש היתה כל כך חזקה, שאפשר ממש היה לראות אדי אלכוהול עולים ממנה.
---
אני הולך לנוח קצת. |
Shulamit Near
בתגובה על מגיע לו שיכתבו עליו שיר
תוגת אבי
בתגובה על דמיון מודרך
תגובות (57)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תצפית מרוחקת
לפרטיה המעוררת הד חד, רחב
ומטריד
חהחהחהחה.
גם אני חושבת.
שנה טובה להב.
:)))
מסכים בכל מילה
והיא- לפחות יכולה להמשיך לצעוד בדרכה עם שלפוחית רגועה..
בכל מקרה הייתי נותנת לך פרס נובל, על סיפור יוצא מהכלל :)
סיניה כ.ארי
מצוין
בעיקר המנוחה שאחרי.
:)
תגיד להב, יש לך מושג מה כתוב פה ?
לעשן במרפסת של המשרד.
ואנחנו לא חבר העמים אלא אסיה התיכונה.
ובאוקטובר כבר קר מכדי ללכת עם גופייה.
פפק
אני חשבתי שזה סוף העולם ואיזה מזל שזה לא קורה אצלנו ,בישראל.
הסיפור שלך הוא השלישי מסוג זה שאני שומעת תוך שבועיים, כאן בת"א.
טוב. סגרתי לך את הפינה. "בוחן את המגיבים שלך הפעם" זה האנדרסטייטמנט של השנה.
בד"כ לאכפת לי להיות מובילת טרנדים, אתה יודע, במקרה הספציפי - קצת עצוב לי. ביי
..........
ובנימה יותר רצינית - התאור המצוייר לפרטים עשה לי לחשוב על עלובי החיים ועל אבדן צלם האנוש. מתי זה קורה לנו/להם, ובעיקר למה. וכן, יש בזה משהו מאוד מטריד.
1. לנטוס זונה פוליטית.רק לידע כללי ובלי נקיטת עמדה, לנשים מעל גיל 30 מומלץ להתאפק הרבה. זה מחזק את השרירים שם.
2. לך, להב : להב. אני בהלם. פוסט כזה קצר. לא יכול להיות. אני המומה.
אה, בדיוק כשהיא זכתה סוף סוף במליון שקל בפיס, הודיעו שכח הקניה של הכסף פחת כל כך עד שקופסת סיגריות עולה יותר מ- 20 שקל וככה הדרדר מצבה וכבר לא היה אכפת לה מכלום כי אם לכסף אין כח, למי יש ?
.
באותו נושא ... -
.
http://cafe.themarker.com/post/490845/?last_method=edit
מעניין מה הביא את אותה מסכנה
לאיבוד כזה של צלם אנוש.
שלא נדע...
יפה.
חציה של יהודה הלוי דרומה משנה את כל התמונה. בשש-שבע בערב, החזרה בשוקן ועליה הפכו למפחידים. עובדים זרים תגידו? לא. אלו הלקוחות של רח' פין 1 שבאו לחפש את המנה הבאה, מי נשען על קרן הרחוב בציפייה ללקוח ומי בנבירת פחים או שיחה עם עצמו.
רק כשמר חולדאי ייתן זכויות בניה למשפחת גינדי באזור, יגורשו האנשים השקופים. לאן? לא ברור.
25 שנה בת"א ומעולם לא פחדתי בה, בשום שעה ושום מקום. עכשיו דווקא כן. מטרים דרומית למתחם התחנה המפונפן - הפרצום האמיתי והמזוהם של כולנו
הזילות הבלתי נסבלת של הקיום
הפרופורציות
החמלה האקראית
חוסר היכולת להכיל את כל הצער בעולם כל הזמן
התסכול
הם לא מנגבים רק מנערים ואחר כך מושיטים לך יד לשלום
דפנה.
וגם - להרגשתי באיזה אופן, אולי אפילו לא מודע, אתה בוחן את המגיבים שלך הפעם.
לי אין שומסיכוי לעבור, אז מה אכפת לי אני :-)
גלי
סה לה V
.
סביר שגם בעיני הכותב,
שהרי ידוע הוא כגזען קיצוני
חבר העמים??? לא רק
בדואים, אירופאים, צנחנים, פולניות, שותי ערק,
אמריקאים, פוליטיקאים, צורכי סמים, לא צורכי סמים
והרשימה ארוכה מלהכיל.
גזען שהוא
נורא
.
ואני במקום ההיא מחבר העמים פשוט מנגבת ישירות בגופיה.
יש אנשים אומללים וחלולים שכבר לא אכפת להם מעצמם ובטח שלא מ"קודים חברתיים".
ברוטוס: קראתי אותך והרגשתי שאני ניצב לידכם על המרפסת, שומע את טפטוף השתן זורם על האקרשטיין ואדים עולים מעלה
נטוס: לכל הנגעלות, היא עשתה את שטבעי לעשות. צריכה להשתין - משתינה. ההתאפקויות האלו כרוכות בסבל נוראי וגורמות נזק. כמה פעמים עמדתן מוכרחות להשתין והיה תור ארוך לחץ לכן מבפנים, שילבתן רגליים וכמעט פרץ לכן החוצה, ואז החלטתם שאין ברירה ונכנסתן לשירותי גברים וחילצתן סילון? אז זהו, יש מקרים שבהם מותר להתעלם מהסביבה ולשחרר לחץ, במיוחד אחרי ששתית המון וכשאת מעורפלת משו ואת לא שמה חצי נאד על מי שיראה אותך או לך
..
המרצפות צורחות ומי הרגליים נוסעים הלאה
:(