כי אם אומר תיכנס בי, לפנים ולאחור, זה לא יספר על תחושת ההתמלאות שלי בך, סָ"מ אחר סָ"מ. על דפנות מתעוררות, ערות וחשות צעדים של התקדמות כמו הליכה יחפה על פרקט שמגיעה בסוף אליי. וזה לא יספר על התהוות של אדוות עגולות במקווים ומקוואות טהורים וצלולים, כמעט לברך בעת שטובלים. וזה לא יספר על נרעדות שמתחילה מבפנים ונראית בלחיים תפוחות. וזה לא יספר את החידוש בדבר עיניים מרוכזות בעיניים בעת מעשה, הן אלו שחודרות. וזה לא יספר על הגעש שיש ואינו יכול להכיל את עצמו בתוך ההר וקצת לבה נוטפת לו. וזה לא יספר על איך אני נראית, מלמטה, איזה פנים שם אליך נשקפות. וזה לא יספר איך נראים פנים נדהמות, עת אני רצה בצעדים של צב אל איזה אור שנגלה לי כשהייתי תחתיך (נר לרגלי, דבריך). וזה לא יספר מעשה בירכיים שידעו לדבר בשפת הגופים הנידפים, הנשזפים, הנשטפים בחום. וזה לא יספר על כל מיני שפתיים חלקות רוטטות, איך זה ששפתיים חולמות ומגשימות. וזה לא יספר שהיד שלך נחה אצלי בבטן העולם כולו ובאה בגשר צר מאד. וזה לא יספר שהגענו מיוזעים, שהזענו מיוגעים אל נקודת האל-חזור, או המפץ הגדול, או ויהי אור. ונשארנו בה דבקים, דבוקים (הזיעה הזו מדבקת ומדביקה). זה לא יספר שאמרתי, בוא, תשרטט אותי עכשיו בכרית של אצבע, בטיפות צלולות מפחית קולה קפואה.
זה רק יהיה לומר, תיכנס בי לפנים ולאחור.
----------
כל הקאווה לטובה
---------
מתערבבות לי הנוצות עכשיו מין בוקר שכזה ---------
|