0

4 תגובות   יום שבת, 30/10/10, 10:10

לצלילי קארל מריה פון ובר, וניגונו של הקלרינט על צלילו החם - וספל ע נ ק שך קפה מהביל לידי - אני יודעת לבטח שאני אחרי...

העיניים עוד לא פקוחות לחלוטין.

אני ע י י פ ה, למרות אי-אילו שעות שינה, הגוף רוצה עוד. מנוחה.

המטבח נקי. כמעט.

בזווית עיני אני קולטת את הכיריים המסגירות את ההמולה והמרחקה שהייתה כאן בשלושת הימים האחרונים ויש עוד ערימה צלחות שלא הוכנסו אחר כבוד לארון, אבל...

אני מחייכת כי ליל אמש רומם את רוחי והעלה חיוך ענק על שפתותי, הכרתי אנשים חדשים ומקסימים והוותיקים חיבקו אותי באהבה גדולה - ואני החזרתי להם מלוא כפיים.

ושרתי לי, והאזרח ק' שר - ושרנו לנו יחד.

ואכלנו.

כמובן.

הרביולי מילא את החיך - בצק הפסטה הביתי הצדיק את העבודה מגניב - ומעליו החלטתי לשים את הפסטו, והפסטה ברוטב פלפלים ושמנת (שהוספתי לו בשניה האחרונה את שארית התרד והריקוטה - מה שהפך את הרוטב למשהו פנטסטי במרקמו - ממש נפלא), וכוכב הערב היה מוס הסלמון - אוורירי שכזה, שנמס ומחליק אל גרונך ומשאיר טעם של עוד, ועוד, ועוד.

הניוקי הגיע אחר כבוד - ונעלם בשניות ואופס... שכחתי את הברוסקטי, שזכו למחמאות אין קץ ואף הם נעלמו בתענוג גדול מהצלחת.

ויין, כמובן. אני חובבת את היקב המקומי. גם קרוב - ויין מעולה. והיות ואני חובבת יין - ולא רק את היקב, שתיתי לי להנאתי אי אילו כוסות. למה לא?

וכטוב ליבנו באוכל ויין - חזרנו למוסיקה. אז שרתי עוד - ואמנם ההגדרה של הערב היתה איטליה, התבקשתי לשיר קצת - קברט... אי אפשר להאשים... אני מדברת על הקברט הזה כ ל  כ ך הרבה.

אז שרתי קצת מהקברט

ואז התיישבנו לנו ודיברנו, ודיברנו ודיברנו - והזמן עבר מבלי ששמנו ליבנו אליו.

אז לפני שכולם נעלמים לי - אמרתי - חכו נא עוד רגע...

והבאתי את עוגת המשמשים בגבינה - אממממ...

איזה סיום מתוק ונפלא...

כמעט

שרנו אל דואט החתולים לסיום

סיימנו את הקפה

והיה קשה להגיד שלום - אבל נדברנו להפגש בקרוב.

ויכול מאוד להיות שזה יהיה בשבת הקרובה

עם קפה ועוגות הבית

ומוסיקה.

הרבה מוסיקה.

וחברים.

שיהיה יום נפלא

דרג את התוכן: