פוסטים אחרונים
- מדינה בחיסון 19/8/13
- לגדול 11/8/13
- מילים מילים...יותר טובות מכל דבר אחר 4/8/13
- ילדי הכאב - בעקות סופר נני, .12.8.2012 13/8/12
- פיצה. השילוש הקדוש. טעימטורף!!!!!!!!!!!! 4/7/12
- ציצים? חסל...הגיע זמן התמ"ל! 25/6/12
ארכיון
והכאב לעולם נשאר
| עומדת על מדרכה ליד גן הילדים. 1.10 גובהה, די רזה, שיער חום, עיניים חומות ועצובות, מבקשות מחסה מהפחד המציאותי שבו היא חיה. עומדת על מדרכה ליד גן הילדים. ממתינה לאמא שתבוא לקחת אותה. אבל אמא לא באה. אחרי חמש דקות הוא מגיע. אבא. הלב מתחיל לפעום בעוצמות מתגברות. משניה לשניה הן מתחזקות יותר ויותר. היא נדחסת אל תוך עצמה. הפחד, הפחד, הפחד כאן. לא יכולה להסתכל לו בפנים. לא יכולה. לא מסתכלת. רק פוחדת. ושותקת. איפה אמא? "איך היה בגן", הוא שואל. היא אומרת, "בסדר". שתיקה. והפחד. אחרי עשר דקות הם מגיעים הבייתה. אמא אושפזה בבית החולים. ילדה טרם עת. "יש לך אח קטן". יופי, עכשיו היא תוכל לטפל בו. יהיה כיף סופסוף, היא אומרת לעצמה, יהיה כיף. אחרי יומיים אמא מגיעה הבייתה עם האח החדש. היא נושמת לרווחה. התגעגעה לאמא. כיף יהיה. יהיה כיף. אמא עצובה. אמא ישנה שעות. הילדה מטפלת בו. בתינוק. אבא צועק. מעליב, מכה. לא נותן לכיף להיות כיף. נו מתי זה ייגמר כבר? והפחד כאן. אבא, רק חיבוק, רק חיבוק. תן רק חיבוק, אבא. בבקשה. אבא מכה בליבה, בגופה. אבא גם היכה את אמא. לכן אמא ילדה מוקדם יותר. אמא. בואי כבר. בואי נלך מכאן אמא. בואי נצא מכאן. אמא. בואי נלך. אמא לא עונה. משותקת מפחד. אמא עצובה. אמא ישנה שעות. אמא בוכה. 1.10, שיער חום, עיניים חומות ועצובות, מבקשות מחסה מהפחד המציאותי שבו היא חיה יומיום. הילדה הזו היא אני.
צריך להפסיק את האלימות. אני - חייתי אותה. הפצעים אינם מגלידים, רק מתבהרים מעט. הילדה עדיין קיימת. לעולם תהיה קיימת. הקושי הוא יומיומי, גם אם את כבר ילדה בת 34. הכאב לעולם נשאר. אמנם העוצמות הנפשיות גדלות. כוח הסבל מתעצם. הרגישות לאנשים גוברת. אך הכאב לעולם נשאר. כאב צורב, נוטף דמעה. די לאלימות במשפחה. הכאב לעולם נשאר. די להרוג נפשות טהורות. הכאב לעולם נשאר. אני- חייתי אותה. והכאב לעולם נשאר. לעולם נשאר.
|
פרופיל
מילים מדברות
תגובות (37)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה מתוקה.
כל הכבוד על הפתיחות והשיתוף חיבוק חם ושאפו לך.
נו באמת פצירה.
צפירה !!
תודה פצירה.
הכנות היא הפשטות.
והפשטות הם החיים עצמם.
מאחלת לך רק טוב בחיים.
שרוני
אני נדהמת מהכנות שלך ומאומץ הלב...
זה נוגע לי בנקודה מאוד אישית ורגישה,
תודה,
צפירה
תודה מתוק.
תודה נשם.
ת
מ
י
ד
ב
ש
ב
י
ל
ך
פנוי לשימוש?
ממש יפה.....
אל תשכחי שאף פעם לא מאוחר להתפנק קצת......
........ התפנוקייה.... סיגריות, גז מזגנים, חגיגת, ושאר מוחקי תאים!!!!!!!
סתם....... תמיד בשבילך~!!!!!!!
רק מחכה שתשתמשי בי
גאי
תודה דניאלה היקרה.
כתבת מאד יפה.
רק חיבוק.
תודה לך יפית.
את אדם רגיש.
פעם ראשונה שאני בבלוג שלך, השארת אותי פעורת פה.
מקסימה את בעצמך.
לא יודעת אם זה אומץ או הבנה שחיי הם חיי ואין לי רצון להסתיר כלום. מאף אחד.
חשוב לי להגיד את זה, להוציא את זה, כדי שאחרים יראו וייראו.
נשיקות.
יקירי,
אבא שלי נפטר לפני חצי שנה.
אבל המילים שלך בהחלט עברו לי לא מעט בראש.
אני סולחת לו על שלא ידע אחרת.
תודה לך.
אוף ,צמרמורת אחזה בי ....ציפורניי ננעצו בחוזקה בכף ידי והאדימו עד לכאב..
לא לסלוח ,לא לנסות להבין ,לא לקבל ולא להשלים
תתעמתי איתו ,תחזירי לו ,לא היתה לו שום זכות להתעלל בך ,.......
תשמעי אותו מבקש סליחה ,הולך לטיפול ,משנה דרכיו ,תורם לקהילה.....ורק אז תסכימי שיראה את נכדיו העתידיים ,,,,,,אותך הוא כבר הפסיד ,,,,אולי להם יהיה סבא טוב.
ואם הוא לא ישתנה ,יכא על חטא ,ירד על ברכיו וילקק את קצות נעלייך ,יתלה שלט על גבו "אני מבקש סליחה מביתי" ויעבוד מיוזמתו שנה(אם לא מספיק שנה ,תוסיפי לו עוד)עבודות שרות במעון לנשים מוכות .........הוא לא יזכה לראות את נכדיו
עונש גדול מזה לא יכול להיות לו ,,,,,,,גם לנכדים לצערי.
ואם קשה לך להתעמת איתו ,תקראי לי ,אבוא איתך.
שרונה בייבי, אנחנו לא מכירות אבל מהשנייה וחצי שכן נראה לי שיש לך מספיק כוח ואומץ ובעיקר רצון להמשיך ולהיות בגלל ועל אף.
סחתיין על האומץ והפתיחות סיסטר, כל קלישאה אחרת מיותרת.
שנדע רק נעים...
השם תמיד יישאר פה. בלב. בנפש.
אוהבת אותך אח יקר שלי.
חיבוק חזרה.
קשה מאד מה שהיה שם.
חיבוק.
אין קשר יקירי, בין סליחה לכאב.
אני סולחת ואוהבת אותו. השנים לימדו אותי לסלוח ולהבין.
אך כאב של מכות יומיומיות, פיזיות ונפשיות- לעולם לא יכול להימחק מנפש האדם. בייחוד כשהוא חווה זאת מיומו הראשון עד השירות הצבאי.
אני סולחת.
אך לעולם ליבי לא שוכח.
אי אפשר.
תודה יקירי על התייחסותך מכל הלב.
הכאב כלוא בתוך גופך, קשה לו להישאר כך, הוא שואף לצאת אבל זה מפחיד, הפחד מהכאב הזה קיומי.
נסי לסלוח. נסי לסלוח לכאב, לסלוח לאביך בשבילך. סליחה שתאמר כל יום, אפילו פעמיים ביום.
סליחה שתאמר בינך לבין עצמך.
אני סולחת לך אבא, על כל מה שעשית לי
אני סולחת לך אבא ואני אוהבת אותך.
זה יקח זמן, אבל בסופו של דבר הסליחה תהיה שלמה.
התרגשתי לקרוא את מה שכתבת.
את קוראת אותי, את נפשי, את האני האמיתי.
תודה מיכל יקרה שלי.
תודה טמבורין. חזרה.
איזה אישה מדהימה ואמיצה את
שרונה, אמרתי כבר כל כך הרבה פעמים
המילים שלך, צריך שיגיעו להמון אנשים
יש לך כל כך הרבה ללמד את העולם
אוהבת אותך כל כך
חיבוק ממני.
תודה יקירה.
נפלאה את.
תענוג החיבוק שלך יפתי. חזרה.
משתוקקת לעשות איתך סרטים ומקווה שניפגש השבוע.
חנוך היקר.
איזו תגובה מדהימה.
תודה מכל הלב.
מאחלת לך שלא תדעי יותר כאב לעולם, אבל לעולם לא..
חיבוק !
חיבוק עז אהובתי
מחכה לעשות איתך סרטים מפילים :-)
אומץ כזה, שרונה,
לא פוגשים הרבה.
חזקי ואמצי!
גם אני.
עדיין לא ולעולם לא.
תודה אלון.
מילות המפתח.
תודה מותק.