הם פושטים את בגדיהם ונכנסים לבריכה. נשים צריכות לוותר על פן ואיפור ממילא הם מתקלקלים תוך מספר שניות. צריכות לוותר על הצורך הסיזיפי להראות "יפות". הגברים, רק בגד ים לגופם צרכים לוותר על מעטפת הכוח, הציניות, הצורך להוכיח גבריות. הפחד ידיד משותף לכולם מאפשר את אחדות החולשה. הכוח הוא להודות בחולשה, להתרכך, להתיידד איתה, להכיר אותה. לא לברוח, למסמס אותה בעדינות מהחושים. לאישה יותר לגיטימי להודות בפחד, זה לא ייתפס כאיום על נשיותה. אצל גברים ההודעה בפחד קשה יותר. מספקים יותר תירוצים וסיפורים. גבר שעוסק בפיתוח גוף ביקש ממני ללמד אותו שחייה, הרקולס, גוש שרירים, מפחד, מתבייש, רוצה שיעורים לבד .הוא אומר!" מה יחשבו אנשים על מה שמסתתר מתחת לשרירים אם ידעו שאינני יודע לשחות". מי שמתרכך ראשון לומד מהר יותר, אין מקום לשכלתנות, במים שכלתנות היא הפעלת כוח מיותר. צריך להקשיב לגוף, להרגיש את מגע המים, להתאזן ללמוד מחדש לסמוך על החושים. במים משקל הגוף 1/15 יחסית  ליבשה, ציפה היא סוג של ריחוף. מצב נעים של חוסר משקל. כוח והשכלתנות כמו שקי חול בכדור פורח, צריך להיפטר כדי לרחף.