קניון גבעתיים . צהריים של שבת . הסרט החדש של וודי אלן.

נוסחה מנצחת .

הקניון בשעה הזאת שקט . שכונתי . מספר מועט של אנשים . למרות זאת לפחות 10 סרטים מוצגים במקביל.

וודי אלן . או שאוהבים או שלא . אין באמצע . אני משתדלת שלא להחמיץ אף סרט שלו למרות שהיו סרטים שאיכזבו.

הסרט טוב לדעתי . כמו תמיד אצל וודי אלן הרקע והמוזיקה בצבעים רכים . כמעט פסטורליים . הדמויות תמיד מורכבות , קצת טרגיות , קצת לוזריות, ותמיד עם המון חיוך . הדרמה תמיד מובלעת . מה שקורה על המסך די קליל . מה שבאמת קורה , כשחושבים על זה, ממש לא קליל .

הסרט מתאר מערכות יחסים שונות , אנושיות . זו שצוחקת בסוף על כולם היא דווקא האמא הלנה , שנאחזת בקוראת עתידות שרלטנית , אשר מנחה אותה בדרכה , ודווקא היא , כנגד כל הסיכויים מוצאת את אושרה בסוף . סרט יפה.