אחרי ארבע שנים וחצי כגרושה, התחלתי להרגיש גרושה.

זה מוזר, אבל אחרי כל כך הרבה שנים, אני סוף סוף מוּתרת לעצמי.

חוץ מזה, היום ניזרקתי על ידי מישהו בפייסבוק. הוא פשוט זרק אותי מרשימת החברים שלו, והוציא את התיוג שלו מכל התמונות המשותפות שלנו.

זה הרגיש קצת כאילו הוא יורק לי בפנים, אבל ביננו, הגיע לי.

חוץ מזה שתיים, הגמדה שלי כבר בכיתה א' והיא מאוהבת. היא הודיעה לכל מי שהיה מוכן לשמוע,  שכל חייה חיכתה לו, ורק כשפגשה אותו השנה ב-א'2 הבינה שהוא האחד. ולא, אין לה שום בעיה שהוא אומר איכס על הנשיקות שלה.  היא טוענת בתוקף שהוא חייב להתנהג ככה מול החבר'ה, אבל הוא בעצם מת עליה.

כאמא, אני בפירגון מלא. כאישה, אני קצת מקנאה.

איך שלא יהיה, הוזמנתי אל הבית של ההורים שלו במסגרת "בית מארח".

אחלה הורים. האמא עשתה איתם יופי של פיצה. נראה לי שהיא תהיה הסבתא של האוכל, ואני הסבתא הקוקו.

את חודש יום ההולדת אני מתכוונת לחגוג בלי טיפה של מרמור, ואם אחד ידחף, אני אגרש אותו עם כדור גלידה נוסף על עוגת השוקולד שלי.

ואם כבר, אז כבר, מתכון מנצח לעוגה הורסת.

מערבבים ביחד:
4 ביצים

1 כוס סוכר

1 כוס שמן

1 כוס שוקולית

1 כוס קמח תופח

2 סוכר וניל

0.5 שמנת מתוקה
לציפוי:
מבשלים על אש קטנה:

0.5 שמנת מתוקה

1 חבילה שוקולד מריר

2 כפות ממרח שוקולד (נוטלההה)

אופים בתבנית בינונית ב150 מעלות כ-40 דקות
לפני שיוצקים על העוגה החמה מחוררים אותה עם קיסם כדי שהציפוי יחלחל פנימה
 

אחרי כל כך הרבה זמן שלא, חשתי דחף חזק לדווח. אני תוהה אם זה קשור לירידת מחוברים, או לסוג של מסע תיעודי בדרך להגשמת המטרה האחרונה שלי.

הנה זה מתחיל.

ויכול להיות שכאן זה נגמר...