עצרת לזכרו של יצחק רבין

ב – 4.11.1995, הייתי אמורה להשתתף בעצרת.

ברגע האחרון, החלטתי שלא ללכת.

הייתה לי הרגשה מוזרה ביותר, משהו בתוכי,

אמר לי, הישארי בבית.

ניסיתי לצייר, לקרוא, לעשות משהו ולא הצלחתי.

הסתובבתי בביתי הלוך ושוב ובאחת ההסתובבויות,

פתחתי את הרדיו (טלוויזיה לא הייתה לי), הקריין

הודיע, שלוש יריות נורו לעברו של רבין שהובהל

לבית החולים איכילוב ולאחר זמן מה, יצאה ההודעה

המצמררת מפיו של איתן הבר, על הירצחו של רבין.

קשה היה לקלוט ולהבין שרוצח יהודי הוא שרצח

בדם קר ראש ממשלה שנלחם למען השלום.

קלטתי, איכשהו, למה נשארתי בבית, למה לא

הייתי מסוגלת לקחת את עצמי באותו ערב מר ונמהר

ולבא לכיכר.

מאז, מדי שנה בשנה אני הולכת לעצרת  ולפני מספר

דקות שבתי מעצרת בה השתתפו עשרות אלפי אנשים,

נוער וילדים וכיבדו את זכרו של רבין מי בדברים ומי בשירה.

עצרת מכובדת לכל הדעות.

מסתבר שמוקדם מדי היה להספידה.

יהי זכרו ברוך.