נקודת שבירה או מפנה בחיים זה משהו גורלי שיכול להכריע בין הדרך של החיים או למצוא את עצמך בנתיב הייסורים כל הדרך אל המוות הבטוח שמחכה לכל אחד מאיתנו בסוף הדרך.

כל יום בחיים שלנו אנו עומדים בפני משימות שהוגדרו לנו מלמעלה. מטרות שהצבנו מראש ערב לפני או ישנו עליהם בלילה והתעוררנו עם החלטה לצאת ולכבוש אותם עוד באותו היום. לכל אדם יש את האוורסט היומי שלו ולכל אדם יש את המון בלאן שלו. אדם אחד צריך לרדת לעמק גדול ולטפס מתחתיתו אל הפסגה בצד השני של העמק. אדם אחר חייב לצלוח נהר גועש ולשחות נגד הזרם.

לפעמים הבחירה שלך היא לא שלך, אלא נכפית עליך דרך חתחתים שלא אתה בחרת ללכת בה. החיים לפעמים מכתיבים לך את אותה הדרך. הבחירה שלך מסתכמת בהחלטה אם להילחם ולהצליח או להרים ידיים ולומר שאתה נכנע.

הדרך שלנו בחיים מותאמת אישית עבורינו. היא באה ללמד אותנו שיעור חשוב שטרם למדנו ואנו צריכים שיעורי עזר ועזרה של מדריך רוחני או מורה דרך. לעיתים מורי הדרך שלנו הם בדמותם של אנשים טובים המושיטים לנו יד לעזרה מתוך אותה מחשבה בריאה שהם שמים את עצמם במקום האדם שזקוק לעזרה. הם יודעים בתוך ליבם שזה אך ורק מקרה שהם בצד העוזר ובאותה המידה יכל גורלם שלא לשפור עליהם והיו מוצאים את עצמם בצד הנזקק של המתרס.

אני היום עומד באמצע הגיא הזה שנקרא תחתית. הייתי בפסגה וירדתי ממנה. עכשיו אני מביט אל הפסגה שממול עליה אני צריך לטפס אם אני רוצה להישאר בחיים. הטיפוס וההליכה לקראת הפסגה הזאת כרוך בכמה ביצות טובעניות בדרך. יש גם שדה מוקשים. השארתי שם דברים לא פתורים. רק אחרי שאסגור את כל הקצוות אוכל לצלוח גם את הביצה הטובענית וגם את שדה המוקשים.

עכשיו אני לא מביט לאחור. אני מנסה להיות יצירתי ולחשוב איך עוברים את המכשולים שעוד עומדים לי בדרך. הכי קל זה להיכנס לביצה ולטבוע בלי סיכוי שמישהו יוכל לחלץ אותך מתוכה. אבל החוכמה היא לאתר את אותה הביצה ולגעת בשוליה אך לא להיכנס אליה. ללכת מסביב לגדת הביצה וכך להתקרב לעבר הפסגה. להגיע לשדה המוקשים ולהשתדל לא לעבור מעל שום מוקש. מה שמזכיר לי את המרד בטרבלינקה.

זה היה מרד של יהודים נגד המשטר הנאצי והיהודים שהיו במחנה הזה החליטו להתאגד ולמרוד. רבים לא שרדו את המכשולים הרבים שכללו יריות מהחיילים הגרמניים והיו שרצו בזיגזג והצליחו לחמוק מיריות המוות וטיפסו על גדר התיל ונמלטו אל תוך היערות. רק שניים מניצולי טרבלינקה נשארו בחיים בכל העולם. הם מבחינתי ניצחו את החיים והגיעו לפסגה.

השיעור שלי בחיים זה לתקן את הטעויות שלי מהעבר והטעויות שלי מגלגולים קודמים. אני מרגיש פחד גדול לצאת לדרך חדשה ועצמאית. בשבילי להתגבר על הפחד הזה זאת משימה לא קלה כלל. ליישב את היחסים שלי עם האחים שלי ולשקם את המשפחה שלי זו משימה לא פשוטה בכלל. לפייס את גיסתי והאחיינים שלי אחרי שקיבלו את הבשורה של היותי נשא בשוק גדול וניתקו כל מגע איתי. אני לא בקשר עם אף אחד מהאחיינים שלי ולא עם הגיסות ולא עם האחים.

הקשר היחידי הוא עם אבא שטורח להגיע פעם בשבוע כשאיני בבית יש לו מפתח הוא משאיר עיתון שבועי או חינמון כלשהו וזה הסימן שהוא היה. לפעמים קורה שנפגשים. הוא שואל לפעמים מה חסר ומשתדל להביא. הוא עושה כמיטב יכולתו כי הוא פנסיונר ולא משופע בכסף. הוא עוזר כפי יכולתו.

היום גם המשימה שלי היא לאחות את כל הקרעים במשפחה. הדודות ובני הדודים קיבלו שוק כששמעו שאני נשא אייג'אייוי. והם מפחדים מאוד מהסטטוס הזה. הפחד שלהם נובע בעיקר מבורות. אני חייב לעשות הסברה משפחתית ולעמוד איתן מאחורי החיים שלי. להיות נחרץ שאלו החיים שלי ואני לא הולך לוותר עליהם עם נגיף או בלי נגיף. אני פה בשביל להישאר.

החששות שלי לעתיד הן בעיות פרנסה בעיקר וקורת גג. אני תמיד מפחד שאמצא את עצמי ללא יכולת לשלם את שכר הדירה. אך מחודש לחודש איכשהו איזה מלאך נעלם עוזר לי להשיג את הכסף ע"י עבודה שמגיעה במפתיע ממקור בלתי צפוי. אני מאמין שאם אעשה טוב הגורל שלי יהיה טוב. כל החתחתים שאני עובר מטרתם היא לקלף מעליי את כל השכבות ולהשאיר אותי עירום וערייה אל מול הבריאה ולגלות את הגרעין של המהות שלי בעולם הזה בלי גורמים שמסיחים את הדעת כמו רכוש וכסף ושאר תענוגות העולם.

ברגע שלוקחים ממך את כל אלה אתה מסתכל עמוק בתוך הנשמה שלך ומתחיל לאחות את הפצעים ומגלה את הצלקות מהעבר שלך. תופר את כל פיסות החיים שלך לרקמה אנושית אחת. ורק אז אתה מוכן לסיים את כל הגלגולים שלך בעולם הזה וזוכה למנוחה אמיתית אחרי שעברת תהליך מואץ של תיקון הנשמה שלך לקראת סיום הגלגול האחרון שלה.