לזוהר שעובדת איתי במשרד יש שיער ארוך ארוך וקשה, בגלל שהיא חופפת במיץ אוכמניות במקום בשמפו רגיל.

פעם הכרחתי אותה באתנחתא של הקפה והסיגריה, להראות לי את שיער הערווה שלה, שגם אותו, כך אומרת השמועה, היא חופפת עם אותו מיץ אוכמניות

זוהר ואני אוהבות לשבת על השלחן השחור הענק של חדר הישיבות, כי יש לו מראה קשוח ומרובע, כשאנחנו מציתות את הסגרים העבים שלנו ומלקקות את האצבע בשביל להעביר דף בחוברת של הפלייבוי אנחנו מרגישות ילדות ממש רעות לידו.

אז אני נגסתי בכריך עם פסטו וזוהר ישבה עם רגליים פשוקות, אמרתי לה שעכשיו יש לה הזדמנות להראות לי את השערות שלה, כל מה שהיא צריכה זה להסיט קצת את התחתון. זוהר התעצבנה וזזה הצידה, מתחת לירכיים שלה זז עט שהיה מונח על השלחן, ושרט אותו בפס מתקלף ומכוער

"רואה??" זעמה זוהר

אני תיכף ומיד אמרתי לה שזה בגלל שהיא מתביישת שהיא בת חמישים, ובגלל שכל כך הרבה זמן הכוס שלה לא מעניין אף אחד, ולכן בגלל שלא נעים לה היא זזה, ואז מאשימה אותי בזה שהיא זזה לא נכון , והעט קילף את השלחן

"תרגעי", היא אמרה בפרצוף חמוץ והראתה לי את הקוקיות התחתונות שלה.

אני נקרעתי מצחוק. "יש לך שם שיער של גמל" אמרתי לה, "מה זה המיץ אוכמניות הזה? את עושה צחוק?? תתחילי לפנק את עצמך, את כבר ילדה גדולה, תקני שמפו טוב, מלא סבון וורוד ומקציף, שהכוס שלך ייראה כמו בן אדם!"

זוהר נעלבה והביטה החוצה מהחלון כאילו אני כבר לא מעניינת אותה, כן בטח

למי היא תתקשר עוד 10 דקות בהסטריה של צחוק, כדי לספר שהיא דברה כמה דקות עם המנהל החתיך מאגף 6, נתנה לו את כל התרשימים החדשים, וכל אותו הזמן היתה לה טבעת רטט פועלת בתוך התחתונים??

"גם כשאת בת חמישים או שישים נניח, המיניות שלך היא בלתי נגמרת", אמרה לי סטייל סקסולוגית בשקל, החזיקה את התיק שלה בקצותיו והפכה אותו באחת

"מה זה?" הרמתי עיסת ג'לי וורודה ומאורכת, מחוספסת וגמישה, "איו"

"החלטתי להתנהל ברטרו," זוהר אומרת בחיוך מרושע, "זה הויברטור שלי מגיל 16, ויש עוד אחד, תראי",

זוהר שולפת מהערימה הסמיכה שעל השלחן דילדו עתיק שאחת מביצותיו כבר נעלמה לה בתהום הנשיה, צבעו חום מתקלף כמו החזיות של הדודות, מסתבר שהוא נשבר מתי שהוא לשניים, בטח בין 48' ל 99', וזוהר חיזקה אותו מבפנים בחוט תיל עבה.

"אללי, אל תגידי לי שאת עדיין מחדירה את הדבר העתיק הזה," צרחתי עליה והאדמתי,

"יהיו לך מחלות או השד יודע מה"

משכתי מעט את מכנסי כלפי מטה, וקיללתי בליבי את כל ממציאי הסקיני לפי גובה, משקל, דת, לאום, גזע ואהדה לפועל פתח תקווה,

במאמץ גדול הצלחתי לחשוף את תחתוני, הסטתי אותם הצידה במומחיות, ושלפתי את הויברטור היפה ביותר שראה המשרד הזה אי פעם, מתוך ה***שלי

זוהר הביטה בקנאה בממצא המהמם

"אני יכולה ללכת אתו כל הזמן בלי לשכוח לרגע שהוא שם, ולמרות הכל הוא נעים, נח, פונקציונלי, ואפשר להעצים ולהנמיך את הרטט עם שלט!" השווצתי

זוהר הוריקה מקנאה, היא אספה בצער את הפריטים העלובים שהשתלשלו קודם לכן מתיקה העתיק, ותקפה בכח את הסיגר שלה, שלולא פעולה זו היה כבר מתחיל לחרוך את ציפוי השלחן.

"בא- איי", אמרתי לה בסקסיות כשאני מרימה את הקלסר, ההפסקה שלי מסתיימת!!

****

למחרת זוהר היתה חולה, ("חולה!" אמרתי לעצמי, "כן, בטח")  ואני חגגתי לי לבד בעבודה עם הויברטור המעולה שלי.

החלטתי שאני מאוהבת לגמרי בגיל 60 המקסים והמטורף המלא במיניות עולצת

אבל בהפסקה חכתה לי אכזבה מרה: חדר הישיבות היה שוב נעול, עם הפתקה המבזה הזו, בכתב יד, שנעוצה על דלתו כמעט חמש פעמים בחודש: "לרגל שיפוצים"

האזנתי כמה דקות בחמיצות לגניחות האיומות של המאהבת של הבוס, כשאני מתנחמת בפעם השבעים בחיי בעובדה, שהוא בחיים לא יאשים אותי או את זוהר בחריצים הענקיים שאביזרי המין שלנו עושים על השלחן, כי הוא יהיה מלא באשם פנימי, והדחקה מטורפת באשר לאשתו הבלונדית שמחכה בבית בגבס