כותרות TheMarker >
    ';

    לכל בלוג יש שם?

    קורטוב מפה ומעט משם. קצת טיפים על שיטוטים בארץ וקצת על אמסטרדם. על המצלמה שלי ואולי גם קצת עלי. בלוג בלתי מוגדר ולא מכופתר

    0

    אמסטרדם - המלצות (אהובתי ואני תמיד חלמתי על פראג)

    0 תגובות   יום ראשון, 31/10/10, 13:56

     

    בשנת 2001 החלטנו ,מחמד נפשי ואני ,לקחת את בכורתינו ואת בן זקונינו לטיול משפחות בחו"ל.. הטיול כלל טירונות בת שמונה ימים בין שלוש ערים עיקריות:- אמסטרדם, בריסל ופריז.

    "אמסטרדם.  נכנסנו בפאתיה ונקשרה נפשי בנפשה". אלה הן המילים אותן כתבתי ביומן המסע של אז.  וכך משך השנים שחלפו מאז ועד 2009 דברתי אמסטרדם, חלמתי אמסטרדם וקראתי כל טיפ וכל כתבה שנכתבה על אמסטרדם. לא רבות היו המעות אשר בכיסנו, ולכן נאלצים היינו להסתפק בחלומות. ואז, לרגל חגיגות היובל להיווסדנו (מחמד נפשי ושלי) החליטו אימי ואחותי להפתיע אותנו בשי מופלא ולשגר אותנו, אחר כבוד, אל מושא חלומותיי והזיותיי. שבוע ימים באמסטרדם.

    זהו יומן המסע שנכתב אז ונשלח אל אוהדינו, כמעט כתבו וכלשונו. (כולל המוטיב החוזר "ישבנו לכוס קפה")  :-

    אני מפרסמת אותו כפוסט ראשון באיחור של שנה, כשהפוסט הבא יספר על ביקורנו ב...אמסטרדם. ספטמבר2010

    כשאנחנו כבר מכירים את העיר קצת יותר.

     

    יומן מסע אמסטרדם 10-17 ליולי 2009

     היומן, על ניסוחיו השונים נכתב באמסטרדם פעם על ידי ופעם על ידי אישי , מחמד נפשי.

    פעם בעטו ופעם בעטי. על שום הנוחות ועל דרך הפינוק בבית אל מול המסך אישי קרא, אני הקלדתי.

    הוא מקצר שבעה ימים מופלאים, מלאי הרפתקאות  וצחוקים לכדי כך וכך שורות.

    אני מקווה שהצלחנו להעביר חלק מהעונג הצרוף במילים הבאות. מה שלא תעשנו המילים, תתרומנה התמונות

     

    היום הראשון, 10 ליולי יום שישי  2009

    המראנו  בלילה. ליל קיץ ישראלי, חם ומהביל כראוי לו. נחתנו לקרירות ולגשם, אחרי ארבע שעות ועשרים דקות של שתיקה כמעט מוחלטת. לא שהשתיקה ממאפייננו הבולטים היא, אבל ההתרגשות קצת חנקה פה ושם.

    אותה התרגשות שהובילה אותי בשדה התעופה, עם הנחיתה, בביטחון ובנחישות ראויים לשמם, במקום למקום איסוף המזוודות, לעמוד מאחורי טור אנשים חביב הממתין לטיסה  לפילדלפיה.  טוב עשה אותו ברנש לבוש חליפה, שהואיל ושאל אותנו באדיבות כמה זמן נשהה שם, בפילדלפיה ובכך חסך מאיתנו חרפה זו או אחרת.

    ברנש, חביב, ניסה לשכנע אותנו לשלם לו טיבין וגם יורואין, כדי שיובילנו למלון תוך שהוא מסביר לנו שלמיטב ידיעתו אין משדה התעופה כל הסעה למלון עליו הצהרנו.

    מאחר והיו אמורים על פי העסקה, ברנשים אלה ואחרים, לאסוף אותנו ואנחנו אנשים מנומסים, הודינו  לו  וסירבנו. חיפשנו ותרנו בעיניים כלות, אחר שלט ובו קול קורא, אך המיועדים לא הפציעו בשטח השדה. מאחר ומוניתו של אותו ברנש חביב, כבר עמוסה הייתה לחלוטין בנוסעים אחרים, נכנסנו  למונית מיוחדת שתסיענו למלון, שממוקם אי-שם. וכך ויתרו 50 היורו הראשונים ,על מקום נוח, חמים וידידותי בארנקינו.

     

     כבר עם הקבלה למלון כשאנחנו מצוידים במידע אינטרנטי משובח, מיהרנו לרכוש תמורת 116 יורו שני כרטיסי "עין אמסטרדם" (הקול קולו של מחמדי:-  I = Eye = עין) I AMSTERDAM שיאפשרו לנו להשתמש בחשמלית, אוטובוס ומטרו למשך 72 שעות. בנוסף מעניק הכרטיס מגוון הטבות כמו כניסות  למוזיאונים, שיט והנחות לאתרים שונים. הכרטיס מתחיל מכלה  שעותיו החל מהרגע בו נוצל לראשונה.  מאחר והשעה כבר שעת צהריים ובכוונתינו לנצלו עד טיפת הטבתו האחרונה, החלטנו להתחיל את השימוש בו  רק למחרת בבוקר.

     עלינו לחדר  שעתיד היה להיות ביתינו למשך שבעה הימים הבאים:-

     קיטון צמוק ועלוב למראה. ובו שתי מיטות שמיהרנו להצמידן האחת לרעותה. הן, יש לציין, הקפידו לשמור על "מרחק נגיעה" משל היו החריץ של האינסטלטור המקומי. חדר שרותים נטול ונטה (ע"ע צרכים שוטפים), ועוד אי אילו מוזרויות ליוו את מפגשינו הראשון עם הקיטון. פרקנו את חפצינו, תוך החלטה שמאחר והחדר משמש רק לשינה, מקלחת ועוד מיני מינין של צרכים שוטפים, לא נניח  לחזותו הסגפנית להיות צד בהנאה. מה גם, שלזכותו יאמר היה בו חלון בר פתיחה!! אויר צח אינו מובן מאליו במלונינו הקט. המעבר במסדרון מהמעלית עד החדר גרם לנו להכחלה. לא על שום המרחק, אלא על שום העדר חמצן.

    ירדנו לקבלה וביקשנו הדרכה להגיע למים (מקווה). ההדרכה שקיבלנו היית קלוקלה משהו, ומצאנו את עצמנו מהדסים בשכונות מגורים ציוריות ומתוקות שלצידן מצאנו זרזיפון קל אחד (והירדן מתבייש).

    אישה חביבה, שביקשנו ממנה סיוע להגיע ל"מקווה" זה או אחר שאולי לצידו בית קפה או מסעדה, תהתה למעשינו שם. היא הסבירה לנו שהשכונה (החמודה להפליא) שאנחנו נמצאים בה היא "אזור ממש לא נחמד..." (צא ולמד על ההבדל בין נחמד ל"נחמד") וכי אנחנו רחוקים מרחק רב, עד רב מאד מאזור בו ישנם בתי קפה לגדות התעלות.

    משהבנו שהתעלה הקרובה ביותר- רחוקה, ניסינו את בית הקפה הראשון בו נתקלנו. לא ממש התרשמנו, אבל לפחות שתינו קפה J (הראשון מיני רבים).

    המשכנו מהדסים ותרים אחר תעלה זו או אחרת. לששונינו ,נתקלנו חזיתית  באחת שחשבנו שתהייה אדיבה דייה על מנת להובילנו למרכז. היא סירבה! אבל העניקה לנו פיצוי בדמות שחפים, עורבים עורבנים, ציפורי מים ועוד אי אילו מעופפים שלא ידענו לזהותם ,פרחי מים שצפו להם וגם כמה פרחי קצונה. (טוב, אז לא. אבל אם מחמדי  אמר...אז'ני כותבת). שבנו למלון לא לפני שעצרנו במיני מרקט שבתוך תחנת האמסטל תחנישיין (כן, שוב מחמדי). על שום הרעב שפקד את איצטומכותינו ,שלמעט אותה ארוחה דוחה במטוס, לא זכתה לפגוש דבר מילוי.  רכשנו 2 כריכים דוחים, (לאחר קשיים בזיהוי מרכיביהם הסודיים) ומשקה נדיר אותו דווקא זיהינו – פנטה אורנג'דה (בארץ לא תתפסו אותי שותה ת'גועל הזה) חזרנו לחדר, כשאנחנו מפלסים דרכינו במסדרון אפוף חוסר אויר בכלל וחמצן בפרט.

    הגשם של הבוקר כבר לא ירד.

     היום השני , שבת 11 ליולי 2009

    החלטנו לשים פעמינו למוזיאון ואן גוך  

    חשמלתנו עצרה קרוב לפתחו של פארק ששמעו הגיע לאזנינו ושמו וונדל/פונדל פארק, לאמור פארק ההליכה. לאחר שסיירנו בו קרוב לצמד שעות ממסטלות (כולל הקפה הבלתי נמנע) מצאנו עצמנו ליד מ. ואן גוך. בניגוד לאזהרות לא היה תור ארוך מידי לפתחו. נהננו מאד ממוזיאון נעים ומרשים. שמחנו להכיר שם צייר ושמו אמיל ברנארד Emile Bernard. התכנון היה  לבקר בסטיידליק. הוא לא דווח על בואנו ולכן היה סגור לרגל שיפוצים. בברור קל שערכנו נאמר לנו שהתערוכה שלו פוזרה בין מוזיאון ואן גוך למוזיאון רייקס. שמנו פעמינו לרייקס, שהיה מרשים , אבל לא יותר מזה. חזרנו מעט אחורה לשדרה יפה לפתחו של פארק המוזיאונים. למר מישהו ,בשל תנועה לא נכונה זו או אחרת, כאבה מאד הרגל.  בהבזק גאונות (שלי כמובן) הוחלט על שיט בן 75 דקות, שיאפשר מן הצד האחד לרגל שמחוברת לפלוני לנוח ,ומן הצד האחר  לעיניים להמשיך וליהנות מהמראות. תודות למנוחת השייטים הונח דעתה של הרגל וכך בדרך חזרה לחשמליתינו, סיירנו בחלקו השני "הזעיר" של פארק ההליכה (וולדן פארק) כשבדרך חזרה עצרנו במאפיה יפהפיה ורכשנו רביעיית קרואסוני ענק (מאד "זולים" 1.30 יורו לפיסה, טעימים  ) שבנו למלון, לא לפני שעצרנו במיני מרקט בתחנה וקנינו 2 סלטים מוכנים. יש לציין שגם פה הייתה התלבטות, יען כי יש להם  תכונה להוסיף בשר או דבר דג זה או אחר, לכל עירוב בר בליסה. שמנו לב שמיני מרקט שמצוי בתחנות רכבת תמיד זול יותר, גם אם הוא שייך לרשת!

     

    היום השלישי 12 ליולי יום ראשון  

    גשום ביותר (12 שעות רצוף). הכוונה הייתה להתחיל את היום במוזיאון אלארד פירסון, אבל הבטלנים  החליטו לפתוח שעריו רק בשעה 13:00. הגשם לא מפסיק . אנחנו לא מצליחים למקם את עצמנו על המפה. הענן העצום ,לעומת זאת, מצליח למקם עצמו מעלינו בצורה מרשימה.

    התחלנו מהדסים בשלוליות (נטולות גשרים). זוג שפנינו לעזרתו, התגלה אף הוא כמי שלא מצליח למקם את עצמו על המפה. המשכנו מהלכים ונתקלנו בנורדי עתיק ,או שמא אצטק, לדברי מחמדי. ביקשנו שיסביר לנו את הדרך למוזיאון ההיסטורי של אמסטרדם. הוא שאל אותנו מה השפה שאנחנו מדברים בנינו, וכשענינו לו שזו שפת עבר, ביקש לוודא שאת מוזיאון ההיסטוריה של אמסטרדם אנחנו מחפשים ולא את המוזיאון  ההיסטורי של היהודים.J האיש התגלה כאדיב ונעים הליכות עד מאד וכך קרה שבמקום להסביר ולהמשיך בדרכו, לקח אותנו, ויקינגנו המסור (אישי מתקשה לחסוך בתארים), בסבך סמטאות אל תוך חצר הבחיינוף היפהפייה , פתח דלת כבדה והנה אנו ברחוב סואן. וכך הביא אותנו ההלך הידידותי, לפתחו הסגור של המוזיאון. הודינו לו בחום ונפרדנו לשלום, לא לפני שהראה לנו את הדרך לשוק הפרחים.

     

    מאחר ודלתות המוזיאון, סגורות היו, דשדשנו ארוכות בשוק הפרחים, עד למועד פתיחתו דלתותיו . די מהר התברר שהוא שם את רייקס בכיסו הקטן ולא נודע כי בא אל כיסו. אחרי כתלת שעות וכך וכך דקות ארוכות במבוכיו המופלאים, יצאנו שוב לגשם. חזרה לשוק הפרחים.

    השוק יפהפה ומעורר קנאה. ישבנו לכוס קפה J שלמרות ממדיה הרגילים בתכלית, הייתה גדולה מהטוסט שהזמנו לשבת לצידה.

     משם המשכנו לדאם (או בלשון מחמדי:- כיכר דאם סקוואר) ושוטטנו בה ובסביבותיה עוד כשעתיים כשהענן של הבוקר מתעקש ללוות אותנו בנחישות ראויה לציון. ישבנו לכוס קפה יוקרתי, לא לפני שניגבנו את השולחן! לאחר  ביקור במוזיאון הסקס המשעמם ברחוב דאמרק. חזרנו למלון, שם שאלנו את הפקיד ה"יעיל" בקבלה, על סופר קרוב. הוא המליץ לנו על אחד ...רחוק. הגענו אליו ברגע האחרון, קנינו מים ועוגיות (זה מה שהיה) בדרכינו  חזרה למלון הרווחנו פארק מהסרטים.

    התברר שלא רחוק מהמלון שרוי לו פארק יפהפה, שמן הסתם פקידיו לא שמעו את שימעו או לא מייחסים לו את הכבוד המגיע לו ימים אח"כ גילינו שמדובר בפרנקנדיל פארק הידוע למדיJ

    בפארק זה היו  ( באופן חריג יש לציין) מים, גשרים, פרחים, ציפורי מים, דשא ,מסעדה ריקה וגן מסתורי עם שער נעול, שלא יכולים היינו לעמוד על פישרו (והכעיס את אישי הסקרן). למרות שנהננו מאד שבנו למלון רצוצים אך עייפים (וניתן להוסיף גם מותשים, למי שלא הבין). לסיום הערב, לאחר מנוחה ונחלה קלה בחדר ומקלחת מעודדת, החלטנו לבדוק את טיבו של הקפה, בלובי. להפתעתינו הוא היה טעים ,לא יקר יותר ממקומות אחרים בעיר והעיקר...השתמשנו במעלית ולא בחשמלית.

     

    היום הרביעי 13 ליולי, יום שני    

    נסענו לגן הבוטני, המהמם ביופיו.ממנו שמנו פעמינו רגלית להרמיטאג' מוזיאון יפהפה לאומנות רוסית מתקופת הצארים. היינו בו בערך שעה וחצי, מאחר ורצינו להספיק להגיע למוזיאון הטרופי. החיפושים אחריו היו נואשים משהו, מאחר וזכינו ללא הגרלה, במבחר  טעויות שונות מטעם הכרטיסנית בחשמלית. כשסוף סוף מצאנו את הבניין הענק, בחרנו בכניסה הלא נכונה ולאחר תלאות רבות ( J בטח נתקלתם ועוד תתקלו במושג הזה)  מצאנו. המוזיאון עצום בגודלו, יפה ביותר. היינו בו רק שלוש שעות וזאת כשאנחנו מוותרים על קומה שלמה שמיועדת לילדים.

     משם יצאנו במסע חיפושים, אחר בית רמברנדט, שבו מספר המדרגות גדול ממספר הציורים שעל שמו נקרא הבית. הוא היה מאכזב. הביקור בו היה הקצר מכל הביקורים שלנו במוזיאונים. חוויה מיותרת.  כדי שלא תרגישו שאתם מפסידים בקישור יש סיור וירטואלי מגניב

    יגעים ומאוכזבים גררנו רגלינו הדוויות לכיוון שוק הפשפשים. חביב, לא יותר מזה. בדרכינו חזרה לבית המלון, עלינו בטעות (אחת מיני כמה) על חשמלית בדרך ההפוכה מזו אליה התכוונו. החלטנו לרדת ממנה בפארק הקרוב שיצוץ לעינינו. גילינו לששונינו שהפארק בו בחרנו לרדת הוא צידו האחר של הפארק אותו גילינו יום קודם, בצאתנו לתור אחר דבר מזון בסופר. כך גילינו שיש לנו חשמלית ושמה תשע, שתוכל למחרת להביאנו בקלות לגן החיות.

     היום החמישי,14 ליולי, יום שלישי   

     היום התחיל גשום, אבל לקראת צאתנו נסתתמו להן ארובות השמים ואפשרו לנו ללכת רגלית לחשמלית 9 (הטעות המבורכת מהיום הקודמת) וטסנו לארטיס, הוא גן החיות המקומי. הדסנו וצלענו שם כ 4 שעות וחצי, כולל הקפה הקבוע J וסיכמנו שלמרות יופיו הרב, לספארי הלבנטיני שלנו אין במה להתבייש.

     

    שמחים ומרוצים החלטנו, איצטומכותינו המקרקרות ואנחנו, לחפש מסעדה איטלקית, אליה  הייתה לנו הנחה. לאחר תלאות (אמרתי לכם שעוד תתקלו בזה)  שכללו עליה על חשמלית וירידה ממנה כדי לעלות עליה מהכיוון ההפוך, הגענו ללמדונה, שם קבלנו מנות נדיבות, בחלקן טעימות.

     יצאנו כבדים ושבעים למסע חיפוש אחר רובע, אודותיו שמענו רבות ונצורות...היורד אן. בטוב ליבינו בביטר למון (מהמסעדה) שִבשנו שמו של הרובע, וגרמנו לאי אילו גבות לפגוש את מצחם של הנשאלים ולשפעת פרצופים תוהים  בקרב הילידים המקומיים. לאור אי שיתוף הפעולה, החלטנו להענישם ו...ירדנו מהחשמלית.

    לאחר שהגענו למקום המבוקש (תשעת הרחובות) התברר שלא כצעקתה. רובע זה הבטיח ולא קיים. הוא לא יפה יותר משאר חלקי העיר (גם לא פחות) לכן נטשנו אותו מהר למדי.

    לאחר ששבנו למלון, החלטנו, למרות עייפותנו הרבה, לשוב ולהיפגש עם פארק הצליעה מהיום השני  וולדן פארק. הפעם הלכנו בשבילים שונים מהפעם הקודמת. לא במפתיע עצרנו לקפה המסורתיJ ואחרי 23:00 שעון מקומי, חזרנו למלון, באור יום מלא.

     היום השישי, 15 ליולי יום רביעי     

      רכבת לעיר הארלם. וזו הפעם היחידה בה נטשנו את עיר הבסיס. שוטטנו ברחובות

    יפהפיים ושקטים, ביקרנו בכנסיית ענק ובה היה עוגב קטון ובו אך ורק 5068 חלילים.

    זכינו לקונצרט חינם עם עוד כחמישה אנשים ב"קהל" והמשכנו להעמיק אל תוך העיר. אז חזרנו לכיכר המרכזית, התיישבנו בבית קפה לשם שינוי, לקפה..  אח"כ חסכנו 80 סנט על השירותים ברשת "המה" כדי להוציא יורו על השירותים בתחנה המרכזית (הרווחנו בגדול) לקחנו רכבת חזרה לעירנו וחזרנו לשוק הפרחים. כדי לנדוד בו הלוך ושוב. קנינו מיני טובין וחזרנו למלון. התקלחנו, החלפנו בגדים (למרות שזו אולי הפעם הראשונה שאנחנו מציינים זאת, זה קרה גם בימים אחרים) הלכנו לסופר בתחנה, קנינו סלטים שתייה ולחם מתוך כוונה גדולה ועצומה להגיע לאמסטרדם בוס. עלינו על חשמלית, ירדנו ועלינו על אחותה מתוך כוונה לפקנק בו. איש מהילידים הבורים, אותם שאלנו על מיקומו, לא שמע את שמעו. כמעט הגענו לגבול עם בלגיה,(כך טוען לו מחמדי, הוא גם חשב שזה גבול אוסטריה ...) כדי לשוב על עקבינו ולפקנק בחדרינו הדל הקפה המסורתי נלקח הפעם לחדר כשאני יורדת בגרביים דקורטיביות ללובי, יען כי רגלי הימנית סירבה בתוקף להיפגש  עם נעל כל שהיא.

     

    היום השביעי, 16 ליולי יום חמישי   

    הכוונה המקורית הייתה לנטוש בצהריים את אמסטרדם ולנסוע ברכבת לאוטרכט. התחלנו את היום במוזיאון הצילום. לא לפני שההוא עם הרגל גילח לעצמו חצי שפה עליונה וניסה ,נואשות,  לדמם למוות. שמנו חוסם עורקים יפה בצורת פלסטרון ויצאנו לדרך. מוזיאון הצילום הוא מהקטנים שבחבורה. אבל חמוד להפליא. בילינו בו שעה אחת, על שום קוטנו. וממנו הידסנו לאורך אחת ה"שלוליות" שמתחת לגשרים. עלינו על חשמלית לכיוון הדאם.

    כמובן שלכבודנו, היא נסעה בכיוון ההפוך. לא הנחנו לזה לייאש אותנו. ירדנו ומייד עלינו על חשמלית לכיוון הנכון. חשבנו שסידרנו את הכיכר, אבל היא התחכמה לנו וחלפה על פנינו בדהרה. וכך מצאנו את עצמנו , שוב, בסנטראל.

    כדי להטעות את הכיכר החמקמקה ,התחלנו מחפשים שבילים לכיוון המדרחוב.

     אותו מדרחוב, שבספר ההדרכה הוא בן ק"מ אחד בלבד, עשה יד אחת עם הכיכר והתארך לכבודנו. החלטנו לוותר על מוזיאון החתולים ועל אוטרכט ולהמשיך בנחת, כל עוד כוחנו במותנינו (מותניים היו כוח לא) , להלך במדרחוב. תוך שיטוט ראינו קיר עקום וכשעברנו בשער שבו, נכנסנו לחצר נפלאה ובה בית קפה. דקה אחת הספיקה לנו כדי להתיישב שם לארוחת צהרים ו..קפהJ ולהבין שאנחנו סועדים באחוריו של המוזיאון ההיסטורי.

    לאחר שהיטבנו את ליבינו (והפעם באמת)המשכנו ומצאנו את עצמנו, בפעם השניה בחצר הבחיינהוף. זה המקום להסביר שזהו מעונן של קשישות. ביקרנו באחת משתי הכנסיות בחצר (כי היא הייתה פתוחה) ואז יצאנו דרך דלת הסתרים לרחוב. קנינו קפה (קר לשם שינוי) ועשינו ביקור אחרון בשוק הפרחים. בתום 6 שעות הליכה כמעט בלתי פוסקת אבל רצופת תגליות חביבות, חזרנו מוקדם יחסית לחדר, ארזנו, פרקנו, ארזנו (טוב, אל תהייה קטנוני אז אני לא אורזת השנה) ירדנו לארוחת ערב כהלכתה, בלובי המלון ו....לישון.

     

    היום השמיני יום שישי 17 ליולי 

    התחיל במבול אימים ב 4 לפנות בוקר.כולל שני ברקים ורעמים ראשונים ואחרונים ששמענו שם. שמחנו לשוב ולראות את הברנש משדה התעופה איזי ריידר שבא לאסוף אותנו לשדה התעופה ובאדיבות רבה ובשמחה ניסה לקחת עבורינו מזוודות של זוג אחר... ועל השאר יסופר בדברי הימים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      mipkin1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין