זה הולך להיות מן פוסט קצת עצוב אולי. בכל זאת מדובר בכניעה שלי ללא שום תנאים מוקדמים אל תכתיביה של טכנולוגיה מודרנית, מונצחת בידי עוד איזה קואופרטיב ענק מבית הדוד סם אבל אל תבלבלו – גם כאן מדובר במייד אין צ'יינה פירסט-קלאס. לא חלמתי שאתפתה, לא חלמתי שייצר המגניבות שוב ישתלט עליי, כי אני לא באמת כזה, נאמן לעקרונות שלי, ולעצמי? כן בטח. אבל אם אפשר אז שיהיה בשחור, אה רגע, אתה מדבר על 16 ג'יגה? חבוב, 16 ג'יגה בחתונה של אחותך, אני, תביא לי 32 ולא מהמדף הקדמי. אני ישראלי, רוצה הכי טוב, הכי חזק והכי מגניב שיש.

עודף זמן פנוי מייצר עודף מחשבות עוד יותר פנויות. באמת הטלפון הנייד שלי כבר איבד מקסמו ומגדולתו, הוא אפילו שרוט, שלא לדבר על חבול. לפעמים הוא נכבה לי וכבר הגוון של הכחול כבר לא באמת מתאים לכחול של האוטו שלי, כן אני מודה, בזמנו זו הייתה אחת הסיבות הראשיות עת הרכישה שלי אותו. אם להתאים חולצה למכנס, למה לא להתאים טלפון נייד לצבע הרכב? קצת אסטטיקה לא הרגה אף אחד. עכשיו בא לי שחור, שחור זה טרנדי ועוד מרזה, בפרט שמדובר בסלולרי.

מוצא את עצמי לפני שלושה ימים בצהריים במרכז השירות של orange. כן אני עושה כאילו אני מפנטז על הדגם החדש של הנייד שלי בשחור. המשגיח בכניסה מצמיד לי פתק לעמדה מספר שתיים עשרה ואומר לי שזה ייקח משהו כמו עשרים דקות. בסוף עברו שלושים וחמש אבל מי באמת סופר. מסך הפלזמה מעל העמדה קורא לי, אני שועט אל עבר הנציג עם העניבה והחולצה הלבנה, כאילו מתעלם מכל שלל הצעקות והוויכוחים של לקוחות עצבניים במיוחד, כמו עובר את כולם בהילוך איטי ומתיישב. "שלום אני רוצה לשדרג? כן, ככה אתם קוראים לזה?" וואלה, בדיוק ככה.

הליך המכירה צעד אחר צעד. נציג המכירות מציג בפניי המון מספרים, תוכניות, החזרים, כמה אשלם אם זה בתוכנית כזו, כמה אשלם מקדימה וכמה מלמעלה. תורת המספרים להדיוט מן השורה, ואני לא באמת כל כך מבין למה פרוצדורה של לרכוש היום חתיכת טלפון נעשית מסובכת לפחות כמו לחתום על משכנתה. "טוב אז אני רוצה מכשיר כמו שלי רק את החדש, סבבה?". עכשיו תואיל לגלות לי כמה זה יוצא? שוב חוזר חלילה עם כל המספרים. בין אם מדובר בטקטיקת התשה שבסופה אני יוצא טמבל מוחלט, הקלף מצליח לנציג היקר ולא מדובר בעוד סתם משחק פוקר. בסוף כשאני מותש ורוצה לאימא, שלפתי את השפן מהכובע ושאלתי אותו, כאילו סתם בלי כל כוונה ומתוך תום מוחלט, אם יש בכלל אייפונים במלאי. הנה המזימה שלי הולכת ונחשפת – אייפון בייבי!

"בטח שיש לנו, בוא נראה עכשיו כמה זה ייצא לך עם אייפון". אני מודה, תמיד פנטזתי על איזה סמארטפון עם כל השכלולים ומסך המגע. השוויץ הבלתי נסבל הזה של לשבת בבר יחד עוד איזה שלושים איש וכולם ביחד כמו, סליחה על הביטוי, מביאים ביד למסכים של הסמארטפונים שלהם עם האצבעות, אז גם אני רוצה! תן לאצבעות ללכת במקומך, דפי זהב? ממש לא, אייפון אייפון. משא ומתן ארוך עד כדי מתיש, חבילה תפורה לי אישית!, זה לא זול הסיפור הזה, אבל זה אייפון אז זה בסדר. הנה עוד מוצר שדי לגלגתי על מי מחבריי שרכשו אותו עוד מימי קדם, והנה עכשיו גם אני, אממם, חסר חוט שדרה. מישהו אמר לי פעם, שבאקדמיה למנהל עסקים, הם מלמדים שמשהו באזור השמונים אחוז מהמוצרים שעוד לא רכשנו בכלל ושנרכוש בעתיד, והם לא באמת יהוו את סלע קיומנו, בכלל טרם המציאו. אבל אייפון? אייפון זה סוג של דת, אולי כמעט כמו כדורגל.

שעה וחצי. זה לקח שעה וחצי לא לפני שהתחננתי שיעשו לי מחיר, וזה כולל שני מנהלים שהגיעו והתשה הדדית שלי אל מול הנציג וזה שישב לידו, מתלמד בהרצה. המתלמד שתפקד כמו נושא הכלים אם תרצו, של המוכר המעונב. הנה מעבירים לי את כל אנשי הקשר והופ, יצאתי עם אייפון גרסה משהו, דור משהו משהו. עכשיו אני מהמגניבים שיסתובבו בקניונים וייעשו כאילו עם האצבעות – יש! קראתי שיש קצת תקלות בדגם החדש, אז רצתי מהר וקניתי כיסוי לאייפוני שלי וגם מדבקה למסך, אומרים שהמסך מאוד עדין עד שביר ושהכיסוי פותר את בעיית הקליטה שבגינה התאבדו אולי עוד כמה סינים במפעל, יהיה זכרם ברוך, אבל מה שבטוח שלאייפוני שלי עכשיו יש גם כיסוי וגם שם חיבה. עכשיו רק נשאר לעשות לו מקום בבית.

הגענו הביתה ביחד. טוב עכשיו מה? כאילו יש לי אייפון, האייפוני שלי החדש והיפה, אני כבר אוהב אותו הרבה בלב אבל אין לי מושג בשיט מה לעשות עכשיו? איך מוציאים שיחה? איך לשלוח מסרון? אוי ויש גם מלא אפליקציות, אולי אפילו נתקין כאלה שגם עילי יאהב? כן ברור. ויש גם את התוכנה הזו שצריך להתקין על המחשב בבית כדי "לסנכרן" בין האייפון למחשב או לחיים בכלל? תגידו נראה לכם כל החגיגה הפסיכית הזו בשביל חתיכת אייפון? טוב אבל זה אייפון, אז כנראה שזה בסדר. והמטען שלו זה הכי קול שיש, זה גם מטען וגם כבל סנכרון. עוד פעם הסנכרון הזה, אבל זה אייפון אז זה כנראה שוב פעם בסדר.

מומלץ שלא להחזיק במקביל גם אייפון וגם בת זוג כי זה עלול ליצור תגובות קנאה בין זו למכשיר. "טוב מותק, לא צריך ללמוד הכל ביום אחד, שנייה ממי אני הנה עוד משהו מגניב וזהו". טוב אולי בתור תגובה מתונה ליום הראשון שיש לך את המכשיר זה בסדר. ביום השני הסבלנות והסובלנות כאחד מתמזגות אל עבר מבט עוין. "נו עמית, באמת, עוד פעם אתה עם האייפון הזה" אהבה לגאדג'טים היא לבטח לא כמו אהבה לאשה, אבל זה אייפון אז בסדר. גם בלילה, אחרי שהיא נרדמת, אני מרשה לעצמי קצת, בשקט בשקט קצת לנסות להבין באמת, כאילו לעומק? איך עובדים באייפוני כמה עניינים. ביום השלישי היא שואלת אותי אם אני אוהב את האייפון שלי יותר ממנה. מה פתאום ממי אני רק עוד קצת לומד אותו, זה הכל, אבל תיזהרי שלא בטעות יקרה לו משהו טוב מותק? או נגיד, ממי יש אייפון בבית שימי לב. אבל זה אייפון אז כנראה שזה בסדר.

ג'י פי אס יש בעולם כבר מלא שנים נכון? אז גם לי יש עכשיו באייפוני שלי – איזו התלהבות. זה מראה לי את כל הכבישים, את כל השבילים ועוד בסוף הוא אומר לי שהגעתי ליעד. אין, אין על האייפון הזה אני אומר לכם, הוא הכי מגניב שיש. הוא גם אומר לי שהוא לא מצליח להתחבר לרשת אבל זה אייפון, אז כנראה שזה בסדר. אפילו ממש היום הצלחתי סופסוף לעסוק במלאכת הסנכרון בין האייפון למחשב ואפילו הצלחתי לבד, בלי להתקשר לאף חבר שלי. זה מתחיל להרגיש לי עכשיו כמעט כמו כולם ושאני עובר מסך. מה שנשאר זה רק לחכות למפעיל שלי שיחבר אותי לרשת ואז אני גם אצליח לגלוש לא רק מהרשת האלחוטית שלי בבית.

אני ואייפוני שלי עושים כמעט הכל ביחד. היום לקחתי אותו איתי לסידורים ואז לאכול צהריים עם חבר שלי, כי אייפוני שלי צריך להכיר אותי ואת חיי היטב, ככה הוא יוכל להציע לי מלא הצעות אטרקטיביות ותהיה לנו זוגיות מדהימה. עוד לא באמת נתקלתי בהרבה תקלות עם אייפוני שלי, למעט אחת שלפעמים בטעות אני לוחץ על 'השתק' עם הלחי שלי במסך המגע תוך כדי שיחה, ואז אני נבהל, ואז השיחה מתנתקת אבל אז אני מרגיע את הצד שמעבר וטוען בקול נוגה שאני עוד חדש על האייפון שלי, ובכל זאת מדובר באייפון אז זה בסדר.

אז עכשיו, כשאני אחד מהחברה, אני אמור לצאת למסע שופינג מטורף של אביזרים לאייפוני שלי, הולך לקנות לו מלא מתנות. כיסויי ומגן מסך כבר יש לי, אך יש לי צורך כביר בתושבת לרכב, בדיבורית אישית, דיבורית ציבורית, כיסוי נוסף כגיבוי לכיסוי הקיים, ערכת כבלים נוספת ואולי עוד כמה מטענים גם לבית וגם לרכב. ערכת הטענה ניידת לחוף הים וערכה קבועה לבית, לרכוש את כל האפליקציות השוות ולוודא תמיד שאני הכי עדכני שיש. אייפוני שלי זה טלפון על רמה מבית היוצר של אפל וחייבים לתחזק אותו על בסיס קבוע, זה כמו עציץ בסך הכל, שאם לא משקים אז אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה. אני ואייפוני שלי נהיה כמו אח ורע. הוא עם סוללה משופרת ואני עם עוד איזו שטות לדאוג לה, כי גם ככה הפתיל שלי לא באמת כזה ארוך, ואני בחרדות שייקרה משהו לאייפוני שלי.

חוץ מלהיות מגניב זה גם טלפון סלולרי אגב. כלומר זה לא עוד איזה משהו חסר תכלית עם חברים כמו פייסבוק, זה ממש חבר אמיתי, לגבי התכלית עוד נראה, ואתה יכול להתקין עליו אפילו את פייסבוק אם בא לך. אייפוני שלי יודע להתחבר רק למחשב אחד למשך כל חייו וזהו, סחטיין על המונוגמיות ומזל שיש לי שני מחשבים, אולי ככה ניתן לבדוק את מידת האמינות של אייפוני שלי. מיותר לציין שיש לו מקום בשידה שליד המיטה שלי נכון?  

בקיצור רבותיי, אחרי שגיליתי את אמריקה שוב, בפעם המי יודע כמה, אם כבר להיות מובטל אז שיהיה בסטייל. פעם, לפני שנים היו טלפונים עם חוגה וציור של הצבי במרכזה. אתם חושבים שייצרו כאלה שוב? ת'אמת אני קצת מתגעגע אל המכשירים הפשוטים של פעם, בלי בעיות, בלי תוכנות ובלי שטויות, כאלה שגם אנשים מבוגרים ידעו בקלות להפעיל. אם מישהו ישמע אז אולי נקנה כזה באי ביי, אבל רק מהאייפוני שלי כמובן.

עמית