חזרתי לפני חודש מפולין. מסע מרתק ומרגש. ללוות בני נוער במקום הכל כך משמעותי. לעבור איתם בתחנות המסע ולהיות שם בשבילם. להקשיב להם, לשמוע מה עובר עליהם , על מה הם חושבים ומה הם מרגישים ואיך בשבוע אחד הישראליות שלהם מתעצמת והגאווה הישראלית מרקיעה לשמיים.

להיות בפולין ולהבין שאנחנו חייבים להיות שם, להביא בני נוער ומבוגרים, להפגין נוכחות נוכח העובדה המצערת שמחנות ההשמדה קיבלו את הכותרת " מוזיאונים". אפר הגוויות הפך למוצג מוזיאוני וכך גם מעשי הזוועה.אסור לנו לתת לזה להפוך לעוד תערוכה , לעוד מיצג. חשוב שיזכרו את מחנות ההשמדה כבתי הקברות הגדולים והזוועתיים ביותר שידעה האנושות.