כשאני אומרת שאני שונאת לעשות משהו בשביל כסף ובעצם בכלל בשביל תמורה, אנשים מרימים גבה ומסתכלים עליי כאילו נפלתי מפלנטה אחרת. מכך הסקתי שכנראה אני יצור משונה ויחיד מסוגו, ולכן ממש שמחתי לגלות שמחקרים מראים שלא רק שאני לא יוצאת דופן בעניין הזה, אלא שהרוב מרגישים כמוני.*
מסתבר שכשנותנים לאנשים תמורה עבור משהו שהם בין כה וכה נהנים לעשות מידת ההנאה שלהם פוחתת. לדוגמה, מישהי שאהבה מאוד לקרוא ספרות איכותית עשויה לאבד את החשק לכך כשהיא מתחילה ללמוד ספרות באוניברסיטה ולקבל ציונים גבוהים על עבודותיה.
באחד המחקרים לקחו ילדי גן שאהבו לצייר ונתנו להם טושים צבעוניים. לחציים הבטיחו שאם הם ישחקו עם הטושים הם יקבלו פרס ולחצי השני לא הבטיחו כלום. אחרי כמה שבועות חזרו החוקרים לגן והסתכלו מה קורה עם הילדים בשעת משחק חופשי. הסתבר שהילדים שקיבלו פרס על השימוש בטושים נטו לצייר הרבה פחות מהילדים שלא קיבלו על כך פרס. בשביל הקבוצה הראשונה הציור הפך למטלה במקום משחק.
בהרבה ספרי עזרה עצמית מציעים לתת לעצמך פרס על עבודה או על יצירה כדי להגביר אצלך את המוטיבציה. ואולם, שמתי לב שכשאני מבטיחה לעצמי פרס על עבודה מסויימת, אני מיד מרגישה כאילו מופעל עליי לחץ חיצוני, מה שגורם לי דוקא לירידה במוטיבציה. תמיד חשבתי שזה בגלל שאני לא מוצאת את הפרס הנכון שבאמת ידרבן אותי, אבל מסתבר, שכמו שבעצם הרגשתי, עצם מתן הפרס עלול לפעול בדיוק ההפך ולגרם למוטיבציה לדעוך.
* Sonja lyubomirsky, The How of Happiness |