מילה שלי
פוסטים אחרונים
- הספורים שספרה עליזה הזברה ליואב בן חלב 29/4/15
- אם אתה צנוע משמע אתה קיים אם את צנועה את קיימת 9/5/13
- רגע עם פפראצי 31/3/13
- "סופר מן" ישנו אני מצרפת את מספר הטלפון שלו 17/3/13
- בשר,הרבה בשר, בלי פשרות ובטעם גן עדן 21/2/13
- זה לא וודו 13/2/13
ארכיון
ביקור חטוף בנהריה
יהונתן כיס-לב נהריה
 יהונתן כיס-לב
יום בהיר אחד....כל הספורים שיש בהם עליזות ושמחת חיים מתחילים בדרך כלל ב-"יום בהיר אחד". וזה לגמרי טבעי ,כי יום בהיר צופן המון אפשרויות גלויות. שקיפות זה מה שכולנו מחפשים. What you see is what you get . גם הספור שלי מתחיל ביום שישי בהיר אחד, התקבצתי עם תריסר גברים ונשים שעיניהם מאירות מבעד למשקפי השמש האפנתיים, בתחנת הרכבת צפון כשפנינו לנהרייה. סבת המסע, נעילת תערוכתו של האמן יהונתן כיס-לב "נהריה אהובתי".
כשהייתי בת 16 אימא שלי החליטה לצאת איתי לנופש לנהריה, העיר הצפונית ביותר בעולמה הצר של נערה תל אביבית, וכדי שלא אשתעמם הזמנתי את עתליה, חברתי היפיפייה מהבית ממול.נסענו ברכבת. סנסציה. אני חושבת שזה היה המסע הראשון בחיי ברכבת ישראל. אהבתי כל שנייה. אני זוכרת שרוב הנוסעים ירדו בחיפה והותירו רכבת ערומה מבני אדם. כפחדנית מקצועית הרהרתי שוב בכדאיות ההצפנה עד עיר הפינגווינים. באותם ימים לא נדרשת לאנטרקטיקה כדי להרגיש פינגווין, נסעת פשוט לעיר הצפונית אין לי מושג למה.
נהריה זהרה כעיר קיט מזמינה. המון אנשים שנראו ממש כמו אלה שנטשנו בתל אביב כשעלינו לרכבת, טיילו לאורך הנחל שבוצע את העיר לפחות כמו נהר הסן בפריס, רק שאין בו מים מי יודע. התמקמנו בקלילות בצימר שאימא שלי שכרה עבורנו, לא לפני שהומלץ על ידי חברותיה וידידיהן. בני הבית עיגלו עיניהם למראה התל אביביות שהתקשו להתמקם עם גופן בחלל, וכיבדו את הקושי הטבעי של בנות התרבות להתמקם בארץ היקים.
החופשה חלפה בסערה. עתליה הפילה קורבנות, כדרכה בקודש, בזכות יופייה המסחרר. אני נהניתי מהמופע ומשלל גלידות בלי הכרה. אחרי מספר ימים חזרנו שזופות ומלאות חוויות. מי ששמע את קורותינו התקשה להאמין שמדובר היה בנהריה. ממש כמו סיפורי הברון הידוע מינכהאוזן
באותו יום שישי בהיר איתו התחלתי את הפוסט, עלינו על הרכבת והתכוונו לרדת בנהריה. תיקוני דרך אילצו אותנו לרדת בקרית מוצקין ולהמשיך באוטובוס שהועמד לרשותנו על ידי הרכבת עד נהריה.
הגלריה, יוזמה של אמנים מקומיים, מארחת אמנים מנהרייה ומרחבי הארץ, שיש בעבודותיהם זיקה לעיר.האמן יהונתן כיס-לב, ביקר מספר פעמים בעיר נפגש עם התושבים שהומלצו על ידי אגף התרבות, חווה את המראות שלה מכל זווית אפשרית, ויצר את התערוכה "נהרייה אהובתי" עם המון אהבה ואופטימיות, שיש אצלו למכביר.
אהבתי כל רגע של השיח שהתקיים בגלריה. יהונתן הוא אמן ענק לטעמי . אני מתעוררת כל בקר אל תוך ציור שלו ,סוג של אינטרפרטציה של נווה צדק בצבעים שמרקידים את גופי מהסדינים. הציורים שלו את נהרייה החיו את בקור נעורי ביתר שאת. אז, הצבעים המופלאים של יהונתן כיס-לב היו הצבעים היחידים במוחי.
כעבור שעה ורבע בדיוק, מצאנו את עצמנו באוטובוס שהחזיר אותנו לקרית מוצקין ומשם לתחנת הרכבת תל אביב צפון.ביקור החטף כלל: רכבת, אוטובוס, שיח גלריה, מפגש חם עם אנשים נפלאים וחוזר חלילה.
|
תגובות (75)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה שביקרת.מתברר שלכל אחד כמעט יש איזו נהריה פרטית שחבויה
במאגר זיכרונותיו
תודה שהבאת.
גם לי יש זכרונות טובים מנהריה:)
הזכרת לי אותם.
יקירתי
את בהחלט צודקת.
הציורים וגם המפגש החם של המעריצים עשו לנו את זה
אהובתי ,
הגעתון נחל עצלן
הוא משרך את אדוותיו (אני לא בטוחה שיש לו)
בלי שום חזון או כוונה
להגיע למעלה להר נשגב מזרימתו
ואם פרנסי העיר לא יניחו עין פיננסית עליו
הוא יהפוך מנחל עצלן לנחל אכזב
יש כאלה שאוהבים התחלות
זה מלהיב אותם ועושה בהם פלאות
יש כאלה שאוהבים המשכים
כמו סדרות בטלויזיה, "מחוברים" , "הפוכים"
הציורים שהראית את כל העולם מאירים
תערוכה מקסימה , צבעים מזהירים.
חבל, אבל
זה טיבן של תערוכות
לא לנצח נמשכות.
בכל זאת אומר, ובלי צחוקים:
יש כאלה, כמוני,
שדוקא בשעת נעילה נדלקים...
ונהריה מקום שיש בו, שמעתי, נהר .
יזרום לו מהר או או לאט או כפל כפלים.
בטוח יגיע גם לירושלים,
אם יתמיד ,לא יסוב לאחור, הנהר,
לא יקשיב לקול השכל ה"ישר"
אין ספק שיגיע אפילו למעלה, להר.
תודה לך חמדתי על שפע המחמאות. אני פתאום נזכרת שנהריה הייתה אתר תיירות טבעי לכל אלה כמוך שנולדו בחיפה.כיף עצום
ציפורה מזועזעת ומה תאמר אם ישאלוך בנהריה כבר היית ? בעיה. חן חן על המחמאה אכן הצבעים והנושא מרנינים.
תודה חמודה, לא יכולתי לקוות ליותר
מרכבות הסוסים המקושטות בסרטים, ובילוי משפחתי בסגנון הפשוט והחמים של פעם.תודה!!!
כך או כך, התמונות באמת מרנינות (נראה לי שזה הביטוי הכי מתאים להן)
תודה, זו גדלות נפש אמיתית להכיר בגאונותם של אחרים.
שרי
ועכשיו את שימחת אותי מאד
ציירת בצבעים מרהיבים
את הסיפור של המסע
הנפלא
צבעים שלא נס ליחם
כמו שאני אוהב להגיד, אני מי שלובש את המכנסיים והן מי שלובשות את החוטיני בבית, כך שברור שאני לא שואל אותן אם הן מוכנות להחשף, ולכן הפרטים מטושטשים בכדי למנוע זיהוי..אבל ככה, שכחת את שמה של חברתך הטובה? לא לעניין
מודה לך מאד יהונתן,ובלי כיס לב הרי אי אפשר.
קראתי כל מילה בשקיקה ונהניתי מהשתלשלות השם.
קצת כמו גורל העם היהודי...
תודה שהקדשת מזמנך.
רותי (בלי גברת...)
רותי את שאלת ויהונתן כיס לב ענה בבקשה
נולדתי עם השם יהונתן קיסלוב, או קיסליוב. הגייה רוסית. תמיד לא הסתדרתי עם קיסלוב- איך מאייתים את זה- כ"ף, יו"ד?- זה הרגיש לי שם קצת זר ולא נכון. מנגד, רציתי לשמור על מורשת המשפחה. אך ברצוני להרגיש יותר "כאן" עברתתי זמנית לכסלו, שם החודש. כך נרשמתי ללימודים באוניברסיטה הפתוחה ב-2006. אולם השם לא כל כך עבד לי, הכ"ף בהתחלה היתה אות חלשה לעומת הקו"ף, והו"ו בסוף גם היתה מאוד נחנחית. בנוסף, היה את העניין של ביטוי השם, עולים חדשים וכו' יקראו את זה Ksalo או משהו דומה, ולא מבינים את הצליל של V בסוף מאשר O או U. בקיצור, בעייתי. כשעליתי על זה שהשם גם למעשה כולל את אותיות השורש של דביל, קרי כסיל, אז אמרתי די (ובכלל, החודש ה"עברי" הזה בכלל נלקח מאשורית או אכדית, בקיצור...).
אז ככה חזרתי לקיסלוב, לא עם לב שלם, אבל עם התובנה שלהיות קרוי על שם שם של חודש שנשמע כמו דביל וקשה לקריאה ובעל אותיות חלשות ובכלל לא עברי במקור, זה מחיר יקר מדי לשלם.
אז, נסעתי לטיול אחרי צבא באירופה. בוינה, בגלריה של הונדרטווסר, נכנס איזשהו רבי מדרום אפריקה. אנחנו מדברים, ומגלים שלשנינו קוראים יהונתן. ממשיכים לדבר, ואני נותן לו כרטיס ביקור. "קיסלוב?" הוא אומר, "למה לא עברתת לכסלו?". אני מתחיל לספר לו את הסיפור, ואז הוא מניד בראשו לשלילה ואומר, "אם תשנה לשם כסלו, יהיה לך גם בכיס וגם בלב", אומר, וצוחק. ולוחץ יד, ויוצא ונעלם מחיי.
אז בנסיעה ברכבת מעיר אחת לשנייה אני פתאום חושב על לשנות את השם ל"כיס-לב". וצוחק. איזה שם מגוחך. כמו איזה ספר ילדים, או משהו דמיוני. בכל מקרה, לא שם של בחור שרוצה ללכת לפוליטיקה בערוב ימיו.
אבל מה תחשוב המשפחה?
"אתה צוחק!" אומרת אחותי. "זה נשמע כמו שם של מנתח לב, או ניתוח לב", אני שומע. ומריצים עליי קטעים בכיף, ואני מתקפל.
בכל זאת, השם נדבק כבר למוח שלי ולא עוזב. וכשאני מדבר עם אבא הוא מספר לי שבכלל השם המקורי שלנו הוא משהו כמו קישילב, או שם דומה, שהרי באנו מהעיר קישינב. ושבמלחמת העולם הראשונה כשמשפחתי ברחה מאזור מולדובה עמוק אל תוך ברית המועצות, השם הוחלף על מנת שיהיה פחות יהודי. ואכן, השם קיסליוב, היה שם רוסי גוי לחלוטין, וכנראה שככה הוחלף השם, מחשש לאנטישמיות. קיסליוב.
כשיורד לי האסימון שהשם שאני מנסה להגן עליו הוא בכלל שם שאיננו במקור של המשפחה, ובכלל שם של גויים, שהולבש עלינו למטרת השרדות, הופך השם איתו גדלתי 22 ומשהו שנים, ללא רלוונטי. לא קדוש.כך, ביום ההולדת ה-23 שלי, אני הולך למשרד הפנים, אחרי שעשיתי חיפושים רציניים של השם באינטרנט. מסתבר שאין עוד שם כזה, אבל מה שכן יש כמה אזכורים לשתי המילים בצמידות בתלמוד. בתלמוד הירושלמי, מסכת תרומות, יש אפיזודה שבה הגנב שחזר בתשובה, ריש לקיש, רואה את רבי יוחנן מדוכדך, שואל אותו, למה אתה מדוכדך ולא לומד תורה? אומר לו רבי יוחנן, גנבו לי את הארנק, וכפי שכל האיברים בגוף תלויים בלב, כך גם הלב תלוי בכיס. ריש לקיש מבין זאת, ומשיב את הארנק מהגנבים חזרה לרבי יוחנן.
האפיזודה הזו הלהיבה אותי. הרי תמיד בעולם הרוחני מטיפים לסגפנות או הסתפקות במועט, והנה דווקא בתלמוד מובאת ההוכחה לכך שיש חשיבות לפן הכלכלי בחייו של אדם.אני מתחיל להבין שהשם כיס-לב באמת יכול לכוון אותי למה שאני רוצה להשיג בחיי- שיהיה לי גם בכיס וגם בלב, וכך אוכל לתת לאחרים לא רק מטוב ליבי, אלא גם מיכולתי להביא דברים לידי ביצוע, בפן הכלכלי. וזה מתיישב עם התשוקה הנחבאת שהיתה לי מאז שלמדתי את המילה פילנטרופ אודות רוטשילד, בערך בכיתה יו"ד.
כעת כשאני כותב מייל זה, אני אפילו חושב לרגע שלמעשה הגיוני שהאפיזודה בתלמוד תהיה דווקא במסכת שעוסקת בנתינה, "תרומות".
אז שאלתה של הגברת רותי הייתה לעניין. ועודדה אותי להזכר בעצמי בתהליך המרגש. אני שמח שיכולתי לנצל את ההזדמנות לכתוב לך, ולהסביר לעצמי שנית ביתר בהירות, איך קרה המעבר מקיסלוב לכיס-לב
תודה לך יקירתי. אני מודה שצילמתי רק שהתמונות אינן ראויות
*
ציורים משגעים משגעים משגעים, תודה שהבאת וחילקת עמנו, חבל שלא יכולת לצלם עוד קצת...
התערוכה ננעלה. אני אבקש מיהונתן להזמין אותך לתערוכה הבאה
תודה על המילים החמות
שווה לנסוע עד נהריה לבקר שם. עד מתי התערוכה? (למי שעיתותיו בידיו)...
ה.הענק, אם אני מתחילה בחנופה שקופה סימן שלא יהיה כאן delivery . אני ממש לא זוכרת כלום, מלבד פניה המופלאות של עתליה,בהחלט בלתי נשכחת. לפני שהייתי אצה להשביע את רצונך, כדרך העולם כולו כשמדובר בך, הייתי מתעניינת אצל נעמה וסתוית אם הן היו מוכנות לחשיפה הזאת.נראה לי שיהיה קשה לעבור את המחסום של סתווית. תקן אותי אם אני טועה
את צודקת עליזהלה אני מיד מצרפת
מקסים ומלא צבע, כמו הציורים.
ולמה לא תצרפי עוד תמונות?
נעמה וסתוית, שלומן מצויין, אבל תמיד צריך עוד, את יודעת איך זה. טוב תגידי מה שם המשפחה שלה ואני אבדוק בפייסבוק אם היא עדיין יפהפיה כמו שאת מספרת
אתה כל כך צודק. אני חושבת שזאת ממש מומחיות אצלי להתגעגע לרגעים כבר שהם קורים.
תודה שניסחת את זה כל כך יפה
יש רגעים שאפשר להתגעגע אליהם ממש בזמן שהם קורים.
שכחתי שאת בכלל מעכו. איך אתם מצליחים להסתדר בלי הרכבת הנהדרת ?
תודה על התשובה המדויקת. הסבת לי עונג רב
:) ותודה על הברכות :)
נהריה... הרבה זכרונות ילדות... וצילום עם כל הציורים הססגוניים, באמת "יום בהיר אחד"... *
:))
כן פעם היה נחמד בנהריה
א. אני מבטיחה לבוא לקחת אותך משדה התעופה בפעם הבאה
נראה לי שהביקור האחרון שלך פוספס מבחינתי לגמרי
ב. האם הרגלים המתריסות האלה שלך יישארו כדי שנתרגל או את הולכת
להחליף את התמונה ולהשאיר את הגעגוע כמו החיוך של הפנתר הורוד
ג. אני מבקשת שתזכרי לך שאת מתוקה להפליא ומוכשרת מאין כמוך
כמה חבל שאי אפשר להחזיר את הימים ההם ולעשות סטופ פריים רק לעת קצרה
אפשר להתפוצץ מרוב געגועים
==================================
מרוב התרגשות שכחתי בכלל לדאוג
לא העכרת בכלל, אין מקום שלא מכירים מישהו שנפגע
חבר יקיר שלי התפוצץ בירושלים יחד עם המקרר בככר ציון זוכרת ?
אני משתתפת בצערך. זה זיכרון איום ונורא
תודה לך דליה על המילים החמות
כוונת קידום מכירות ויחסי צבור הוא שמו של המשרד המפואר שהיה לי. טבעול היו לקוחות נפלאים. יצרנו עבורם את מועדון לקוחות טבעול, שכנענו שפים מכל קצוות לבשל עם טבעול אוכל גורמה, הוצאנו לאור את "בריאות לאכול" ,יחסי צבור שוטפים ואירועים בלי סוף. היום אני עוסקת באיפיון שיווקי של אתרים ובניהול התוכן שלהם לאורך זמן
סיפור מעניין ויפה.אהבתי.
מעין סגירת מעגל.כתוב יפה.
כשאני חושבת על זה, אם אפשר היה לשכור את העיניים שלך, איזה תמונות הייתי מביאה רק מהרכבת.
לנהריה יש עבר נחמד, והווה קצת פחות זוהר..אבל מה עם עתליה? איפה היא היום?
במה את עוסקת? מה עוללת לטבעול?
כתבת כל כך חמוד ומאיר
ודווקא לי תחנת הרכבת מזכירה
חבר אהוב שנסע לעסקים בנהריה
וכמוך חשב שנסיעה ברכבת היא חוויה אופטימלית
והתפוצץ בפיגוע תופת.
מקווה שלא העכרתי את מצב הרוח המתקתק שיצרת
חייבת לפגוש אותך על חומוס ופיתה.
(:
עסוקה פחד.
אופפפפפפפפפפפפפפפפ.
אתה בפרפרזה על "בכל זאת יש בה משהו" של אלתרמן ?
_____________________
הרבה יותר חמור גלילה
טבעול היו לקוחות שלי כמעט עשור מלידתם ממש
ביקרתי אינספור במפעל וגם בביתו של גזי
איזה קבוץ נהדר ואיזו הצלחה נהדרת
------------------------------
אני לא מנהריה. מליד.
קבוץ לוחמי-הגטאות
תודה לך אביה. אני בטוחה שאת תאהבי את החוף של נהריה
תודה לך על הלינק ועל ההשלמה שהייתה חסרה אצלי.
את מעשית ואף צודקת אבל הרכבת האחרונה הגבילה מאד את צעדנו. נשאר לנו טעם לעוד בעת אחרת
את מעשית ואף צודקת אבל הרכבת האחרונה הגבילה מאד את צעדנו. נשאר לנו טעם לעוד בעת אחרת
תודה על הדברים שכתבת. לא ידעתי שאני מכירה כל כך הרבה אנשים מנהריה. אני עומדת לשנות את דעתי על המקום ויפה שעה אחת קודם
הצחקת אותי כדרכך בקודש. באמת מסע של צפונבוניות לצפון
תודה חמה לך לאה על דברייך. יהונתן ישמח לדעת שקבל מחמאה שווה מאמנית שווה ביותר.
אם נהריה תרצי,נהריה תהיה. הנסיעה ברכבת חיננית ותוכלי לחזור אל נוף ילדותך בטווח של שעה וחצי נסיעה.
נו,מתי את באה ?
רותי יקרה, פניתי ליהונתן וביקשתי ממנו הסבר כתוב. ברגע שאקבל אותו אשלח אליך.
השאלה במקום לגמרי כיס לב
רותי יקרה, פניתי ליהונתן וביקשתי ממנו הסבר כתוב. ברגע שאקבל אותו אשלח אליך.
השאלה במקום לגמרי כיס לב
יופי של ביקור חטוף
תודה ששיתפת
והתיאורים היפים
ערב נעים
לינק לקצה-
http://www.the-edge.co.il/gallery/gallery_history_10.htm
פוסטך מדבר אלי באופן אישי, שהרי נהריה היא עיר-מחוז-ילדותי.
לשם נסענו לבריכת-השחיה, שם התגנבנו למופעי זמרים במלונות... והכרכרות!!!
תענוג לקרוא אותך
נעימים תיאורייך אילנה.
תודה יקירתי ו*
לאה
(אני מתה על נהרייה ולא רק כי נולדתי שם)
נראה לי שאצטרך להגיע לחודש ימים. או יותר.
:)
צילום מעניין...
תודה
מה מקור שם האמן?