דמוקרטיה עולה כסף. לפעמים אפילו הרבה כסף. איש לא מתלונן על כך שמדי מספר שנים, לעיתים שלש שנים, לעיתים אפילו פחות, מוציאה מדינת ישראל מאות מיליוני שקלים ואולי אף יותר, כדי לקיים בחירות. זו דמוקרטיה וזה מחירה. אבל לא רק הוצאות גדולות. פה ושם יש הוצאות קטנות, שכמעט ואין איש שם על לבו, אבל זו עלות הדמוקרטיה, וכל מי שחפץ במדינה דמוקרטית, מבין שצריך לשלם כדי לקיים שלטון כזה.

בשבוע שעבר הגיעו כ-30 מפגינים לאום-אל-פאחם כדי להפגין. לא ברור על מה בדיוק הפגינה חבורת הימין הסהרורית הזו, אבל משטרת ישראל עשתה כל מאמץ כדי למנוע את הפרובוקציה המיותרת הזו. מי שלא נתן למשטרה לפעול על פי שיקוליה המקצועיים, היו שופטי הבג"ץ שהורו למדינה לאפשר לאנשי הימין להפגין. כל אחד מ-30 המפגינים עלה לקופת המדינה הרבה יותר ממאה אלף שקלים (זו לא טעות: יותר מ-100,000 שקלים), מחיר גיוסם של כ-1,300 שוטרים שישמרו על הסדר. מיליוני שקלים עלה האירוע המיותר הזה, שלא תרם דבר וחצי דבר, מעבר לעוד כמה דקות פרסום לחבר הכנסת מיכאל בן ארי ועמו ברוך מרזל, איתמר בן גביר, המוכנים לעשות כל שיעלה על רוחם, ובלבד שיזכו לעוד קצת פרסום וכמה ראיונות בעיקר בכלי תקשורת "דתיים", הנותנים לחבורה ההזויה הזו במה נרחבת. עובדה, כל העיתונים הזכירו את שמותיהם, ואפילו ""יתד נאמן" מזכיר את שמותיהם בתוך מאמר...

ועוד דוגמא "טריה": זוכרים את המאבק הממושך שניהלו אנשי השמאל נגד מערכת הביטחון, בתביעה לפתוח את כביש 443 לתנועת מכוניות פלשתינאיות? זוכרים גם זוכרים. השמאל גייס תושבי ששה כפרים פלשתינאים המתגוררים לאורך הכביש, כדי שיפנו לבג"ץ נגד איסור הנסיעה לכלי רכב פלשתינאיים. מערכת הביטחון טענה שמדובר בסכנה ביטחונית, בעקבות אירועי העבר החמורים. מחנה השמאל התגייס בקולניות כדי להביא לפתיחת הכביש, בטענה שלא יעלה על הדעת למנוע מאלפי הפלשתינאים המתגוררים לאורך תוואי הכביש, לנוע בו בחופשיות.

בסופו של דבר - אפשר לומר כצפוי - הורה הבג"ץ, למערכת הביטחון להפסיק את איסור הנסיעה לכלי רכב פלשתיניים בכביש 443, העובר בתוך שטחי הגדה ומחבר את צפון ירושלים ואזור מודיעין. ההחלטה התקבלה, כאמור, בניגוד לעמדת צה"ל, שטען שפתיחת גישה לכביש מהכפרים הפלשתיניים לאורכו תגביר את הסיכון הביטחוני בכביש, שידע שורה של פיגועי דמים בשנות האינתיפאדה השנייה. ועכשיו לשאלה המסקרנת? כמה תושבים פלשתינאים מממשים את הזכות הדמוקרטית שהעניק להם הבג"ץ הישראלי?

התשובה לדברי צה"ל: רק כחמישה כלי רכב פלשתיניים מגיעים בכל יום לכביש 443, חמישה חודשים לאחר שצה"ל פתח את התנועה בכביש לנסיעת אזרחים פלשתינים. זו לא טעות. חמישה כלי רכב ביום. לדברי קצין בכיר בגזרה, "הנתון הזה קבוע כבר כמה חודשים. נוסעים בין ארבעה לשישה כלי רכב ביום. לא ראינו יום בו נסעו יותר מעשרה כלי רכב". לדברי הקצין, הסיבה המרכזית לאי השימוש בכביש היא ש"פשוט אין לפלשתינים לאן לנסוע על כביש 443, מכיוון שאי אפשר להגיע ממנו לרמאללה".

וכמה עלתה החלטת הבג"ץ למערכת הביטחון, או יותר נכון - לאזרחי מדינת ישראל? 60 מיליון שקלים. בצה"ל מבקרים את בג"ץ על שאילץ אותם להוציא סכום הנאמד בכ-60 מיליון שקל על הקמת שורה של מחסומים אלקטרוניים חדשים, אמצעי תצפית לאורך הכביש, ולהקצות כוחות נוספים לסיורים ועמידה במחסומים, וכעת מסתבר שהפלשתינים כמעט לא משתמשים בכביש. הידיעה הזו הופיעה אי-שם בשוליים. 60 מיליון שקלים, זה כסף ממש קטן. על כל מכונית פלשתינאית ביום, הוקצו 12 מיליוני שקלים מקופת המדינה. זול. כמעט בחינם.

חברי הכנסת לא רעשו וגעשו. הסטודנטים לא יצאו להפגין ולמחות ליד בנייניו המפוארים של בית המשפט העליון. הם גם לא איימו לצאת בהפגנה ליד בתי השופטים, על בזבוז כה משווע של כספי ציבור, למען כלום. כי על דמוקרטיה צריך לשלם, לכולם. או נכון יותר: כמעט לכולם. חוץ מאשר לציבור אחד, שכללי המשחק הדמוקרטיים אסור להם שינהגו כלפיו. יש אמנם הסכם קואליציוני כתוב וחתום שהוצג לעין-כל, כאשר כוננה הקואליציה הדמוקרטית. יש לו חברי כנסת שנבחרו בבחירות דמוקרטיות וחובתם היא להגן על זכויות בוחריהם, במשא ומתן דמוקרטי. אבל כאן נעצרת הדמוקרטיה. השר שניסח את ההסכם, עומד בראש המתנגדים למימושו, ויחד עמו כל מיני גופים והסטודנטים בראשם, שיוצאים למחות על המחיר שצריך לשלם למען הדמוקרטיה.

הם ייצאו להילחם על זכות הערבים לנסוע, כי זו דמוקרטיה. הם ייצאו להיאבק על זכות הבדואים להשתלט על קרקעות, כי זו דמוקרטיה. הם לפחות יבינו את זכות אנשי הימין הקיצוני, לעורר פרובוקציות בחסות הבג"ץ, כי מה לעשות - הדמוקרטיה לא תמיד עולה בקנה אחד, עם השקפת עולמם הפרטית. אבל חלילה לחרדים לנסות לממש את זכותם הדמוקרטית. או אז הם "סחטנים", "טפילים", "עושקי חולים ועניים", ועוד הגדרות ממיטב הלכסיקון האירופאי מזמנים לא רחוקים. כי יש 12 מיליון שקלים למכונית פלשתינאית אחת ביום, ואין אלף שקלים למשפחה שאין לה מה לאכול. דמוקרטיה כבר הזכרנו?