הדריכות בשווקים בעינה, על רקע פתיחת המסחר בהם בשבוע האמור להיות רווי התפתחויות חשובות – ולדעת רבים, אף גורליות.

כפי שהוסבר בפוסט של אתמול, האירוע המרכזי מבין כל האירועים של השבוע הוא פרסום החלטת הפדרל ריזרב בנוגע ל'QE2' – גודל התוכנית המחודשת של הפד לרכישת אג"ח בהיקף מספיק משמעותי להצית צמיחה חדשה במשק האמריקני המקרטע.

אבל גם אם הבנק המרכזי האמריקני הוא השחקן הבולט על המגרש השבוע, הוא רחוק מלהיות היחיד. להיפך – כל הבנקים המרכזיים החשובים במדינות המפותחות מתכנסים במהלך השבוע, וכולם יגיבו לפדץ נוסיף ונאמר שכולם לא מרוצים המכיוון שהפד הולך בו, אבל אינם יכולים למנוע ממנו לצעוד בו – אבל הם כן יכולים, וגם חייבים, להגיב לצעדי הפד, ויכולת תגובה זו הופכת בעצמה לגורם במשחק, שאולי גם משפיע על הפד למתן את תוכניתו.  

מבין כולם, בולט הבנק של יפן, שהקדים את ישיבתו הבאה מהתאריך המקורי בשבוע הבא אל ימי ה'-ו' השבוע. למרות שבאפן רשמי טוען ה-BOJ ששינוי זה נובע מצרכים מקומיים שלו, אין כל ספק שזהו מהלך המיועד להצמיד את הדיון שלו להחלטה של הפד. כלומר, היפנים יגיבו כמעט מיד. אבל באותו יום חמישי, ה-4 לנובמבר, יתכנסו גם הפורומים של הבנק אוף אינגלנד (BOE) ושל הבנק האירופאי המרכזי (ECB), שלא לדבר על האוסטרלים (הנמצאים במציאות כלכלית שונה לחלוטין, ועשויים לחזור ולהעלות את הריבית אצלם...).

הבעיה של היפנים קשה במיוחד. השחיקה בערכו של הדולר מיתרגם הישר לעלייה בערכו של הין, שרשם עוד שיאים של 15 שנה בשלהי השבוע החולף, ומתקרב היום לרמת ה-80 ין לדולר – מרחק נגיעה מהשיא של כל הזמנים (שנרשם ב-1995) של 79.50. אולם אנליסטים רבים מתיחסים לשבירת השיא כדבר מובן באליו; הם צופים שהשער יעלה אל, ואולי אף מעבר, לרמת ה-75 ין לדולר.

מבחינת המשק היפני הממותן ומוכת-דפלציה-כרונית, כל זה מהווה אסון, הפוגע בצורה קשה בתחרותיות של היצוא היפני – החלק היחיד של המשק שרושם הישגים. לא בכדי יורדת הבורסה בטוקיו בעוד כמעט כל עמיתיה באיזור ובעולם עולות. החברות היפניות הגדולות אינן יכולות להמשיך ולהרוויח ברמת מטבע כזה—אלא אם יעבירו עוד ועוד נתחי פעילות אל מחוץ ליפן, על כל הנזק התעסוקתי והחברתי שצעד כזה יסב.

נחזור ונדגיש כי ההתערבות המסיבית והגלויה של ה-BOJ בשוק המט"ח ב-15 לספטמבר היה אירוע  בעל משמעות גדולה שרישומו עדיין ניכר. היד היפנית נטויה להתערב עוד – אבל בינתיים, מתברר מיום ליום שהיא לא לבד. הולך ומתגבש חזית רחבה של התנגדות למזימה האמריקנית להחליש את הדולר ובכך לייצא לשאר העולם את הצרות של המשק האמריקני.

ברזיל הצליחה לבלום את עליית הריאל, על ידי הטלת מס על ייבוא הון – והכפלתו פי ארבעה, כאשר התברר שהמסר הראשוני לא נקלט היטב בשוק. הסינים מתעקשים כל הזמן לא לייסף את היואן בקצב שהאמריקנים דורשים. בדרום קוריאה שוקלים גם להטיל מיגבלות על העברות הון, בנוסף להתערבות הנמשכת. וכך הלאה, מסביב לעולם אצל המדינות 'המתפתחות'.

אצלינו, מדיניות ההתערבות נמשכת ביתר שאת, בעוד שפישר התייצב בצורה הגלויה ביותר (בוואשינגטון, בהופעה במהלך כינוס ה-IMF) לצד ברזיל ושות'. בדבריו שם הוא שלח מסר ברור לתלמידו לשעבר ברננקי, ולאובמה ואנשיו: אל תצפו שאנחנו – המדינות הצומחות והמנהלות את משקיהן בצורה סבירה -- נעבור בשתיקה על הנסיונות שלכם להטיל עלינו את העול והעונש הנובעים מהטעויות שלכם.

פרופסורים אחרים, יותר עצמאיים ומשוחררים, מתבטאים בחריפות גדולה יותר. הם מבהירים/ מסבירים לאמריקנים שהעולם לא יחזור לתפקיד של הגורם המממן את צריכת היתר של ארה"ב, גם אם זה מאפשר לתוצרת שלהם להירכש ע"י האמריקנים.

כל זה אומר שמלחמות המטבעות לא רק שלא נפתרו או סולקו על ידי ההודעות הסתמיות של ה-G20 לפני כשבוע, אלא הוחרפו. אין כמעט תקווה שמיפגש ראשי המדינה של ה-G20 בשבוע הבא יישר את ההדורים. חוסר האיזון בכלכלה העולמית וחילוקי הדיעות לגבי איך לטפל בו הם עמוקים מדי מכדי שנוסחאות מילים יחפו עליהם.

על רקע זה, ברננקי ואנשיו – על כל חילוקי הדיעות הפנימיים המתחוללים ביניהם – יתכנסו מחר ויודיעו את החלטתם ביום ד'. בינתיים, הבוחרים יילכו לקלפי ויעצבו מחדש את המפה הפוליטית בארה"ב, וברקע השווקים עוצרים את נשימותיהם הקולקטיביות.